המורה פונה לאייל בכיתה באמצע שיעור, ושואל אותו. "תגיד לי אייל, אתה מאמין בתחיית המתים?"

"לא", עונה אייל. "זה סתם אמונה טפלה, חסרת שחר!"

אומר לו המורה, "אז תתפלא לשמוע שאתה טועה!"

"אני טועה?" מגחך אייל, "ניחנת בכוחות נבואיים וככה אתה יודע מה יהיה בעתיד…?"

אומר המורה, "זוכר את סבא שלך שאתמול השתתפת בהלוויה שלו, ולכן לא באת ללימודים?"

"אז הנה לך תחיית המתים! אייל. הוא מחכה לך עכשיו בקצה המסדרון…"

                                                                       ■  ■  ■

מתי באמת תהיה תחיית המתים?

תשובה לזה, יכולנו לקבל בפרשת השבוע.

יעקב אבינו מכנס את ילדיו סביב מיטתו, ואומר להם כך: "האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם, באחרית הימים". מי שעוקב אחרי איך שהעניינים התפתחו, מגלה שיעקב אבינו, דיבר איתם, בסופו של דבר, על דברים אחרים לגמרי. מסבירים חז"ל "ביקש יעקב לגלות את הקץ, ונסתלקה ממנו שכינה". הקב"ה בעצם מנע ממנו לגלות את הקץ.

אבל, למה בכלל הוא רצה לספר להם מתי תבוא הגאולה?

הרי ברור שזה לא היה רק כדי לספק את הסקרנות של בניו. כנראה יעקב חשב שהידע הזה יביא תועלת לבניו ולצאצאיהם.

אבל תדמיינו לעצמכם, איזה נזק אדיר היה נגרם! אם יעקב אבינו היה מגלה את הקץ. הרי עד לרגע כתיבת הדברים – הגאולה טרם הגיעה.

במילים אחרות, הוא בעצם היה מבשר להם שהגאולה תבוא רק בעוד 3,522 שנה…

אתם מבינים, איזה שבר נורא היה עובר על בניו למשמע כזו בשורה?!

אז מה  בעצם היתה המטרה שלו לגלות להם את הקץ?

                                                                       ■  ■  ■

כדי להבין את זה אנחנו צריכים להכיר את שני האופנים שהגאולה יכולה להגיע. ככה כתוב בגמרא על הפסוק "אני ה' בעיתה אחישנה": זכו? אחישנה, לא זכו? בעתה.

אם עם ישראל במצב "זכאי", היינו ראוי בזכות מעשיו הטובים, הגאולה תגיע במהירות. הקב"ה יחיש לנו את הגאולה. אבל אם חלילה עם ישראל לא יזכה, הגאולה תבוא "בעיתה", בזמנה.

מה שיעקב אבינו רצה להגיד, זה את התאריך של "האחישנה". לא את ה"בעיתה". הוא הרי לא רצה לייאש את הבנים שלו. להיפך. אותה "אחישנה", כנראה התאריך שלה היה אמור להיות בטווח של שנים או עשרות שנים מתאריך הפטירה שלו.

אכן?

אנחנו הרי רואים שהמשיח עדיין לא הגיע? איך זה מסתדר? איך הוא יכל לומר תאריך קרוב? הרי אם המשיח לא היה מגיע אז, הרי זה היה גרוע הרבה יותר!

התשובה היא שזה בדיוק העניין.

אם הוא היה אומר תאריך, הבנים שלו היו יודעים שמשיח כל כך קרוב. ואז הם היו עובדים קשה יותר, ובמרץ יותר, והידיעה הזו היתה נותנת להם כח ודרבון לפעול, ובכך הם היו גורמים למצב של "אחישנה". ואז הגאולה אכן היתה מגיעה אז, ואולי עוד קודם….

                                                                        ■  ■  ■

אז לפי זה, עולה שאלה הפוכה:

למה, אם כך, הקב"ה השכיח ממנו את הקץ?

ללמדנו: הקב"ה רצה שעם ישראל יגיע לגאולה בכוחות עצמו. שיעבוד קשה, ובזכות עבודתו, בלי עזרה מלמעלה, יכינו את העולם לגאולה. ואז, כשהעולם מוכן, הגאולה בוא תבוא.

המסר מכאן הוא אדיר. החיים קשים! אנחנו עובדים קשה יום-יום. כי זו בדיוק המטרה שלשמה הקב"ה ברא את העולם. "נתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים", דווקא ב"תחתונים", בעולם הנחות והמגושם, עם כל קשיי החיים. שנעבוד קשה, ודווקא בדרך זו, נגרום להשלמת ייעוד הבריאה. הגאולה.

דווקא בדרך זו, נזכך את העולם, לקבלת עול מלכות שמים!

שבת שלום ומבורך!