החברה טוענת כי בשנת 1993, במסגרת תוכנית משולבת לבנייה ולפיתוח לקליטת עלייה, יועדו שטחיה לשטח עירוני בנוי להרחבת נס ציונה מזרחה, ומאז ועד היום נבנו מאות יחידות בנייה בשטחים אלה. למרות זאת, בשנת 2003 פורסמה תוכנית מתאר המייעדת בשטחים אלה את הכביש החדש החוצה את שטחי החברה במרכזם.

לאחר שהוועדה המחוזית אישרה את סלילת כביש 423 ממזרח לנס ציונה, הגישה החברה לוועדה את התנגדותה מכיוון שלדידה הכביש כלל אינו נחוץ מאחר והוא ייסלל כ-2 ק"מ בלבד מכביש 431 המקביל לנתיב הכביש העתידי. בנוסף טענה החברה כי סלילת הכביש תגרום לה נזקים כבדים ולפגיעה קשה בשטחיה ושטחי חברת אחות שלה הסמוכים לשטחיה. הוועדה המחוזית דחתה טענות אלה, ויושב-ראש הוועדה אף דחה את בקשת הערעור לוועדה הארצית על ההחלטה מהטעם כי לא מדובר בסוגיות בעלות השלכה ארצית.

עו"ד גלית קיט ממשרד ד"ר משה וינברג ושות', המייצגת את החברה, טוענת כי הוועדה המחוזית והיו"ר, מתעלמים משיקולים רלוונטיים והחלטותיהם אינן סבירות ואינן משקפות איזון בין האינטרס הפרטי של החברה, לבין האינטרס הציבורי. זאת משום שסלילת הכביש תגרום לפגיעה גדולה באלפי יחידות דיור הקיימות במקום ואף תגרום לניתוק 250 דונם מבארות המים. בנוסף, הכביש יגרום לעומסי תנועה לעבר נס ציונה ויפגע באפשרות הניצול של הקרקע במקום.

החברה אף הציגה חלופות אשר לגישתה הינן יעילות יותר, כיוון שימנעו נזקים ומפגעים רבים הן לה, הן לחברת האחות שלה, והן לתושבי העיר נס ציונה. אולם, היא מציינת, כי הוועדה התעלמה מהצעות אלה.