שלום וברכה !

מה שלומכם ? אני מקווה שהכל טוב….

רעיון יהודי :

מספרים על אשה אלמנה באותם שנים קשות ברוסיה שיום יום היתה יוצאת לעבוד כדי שיהיו לה כמה פרוטות כדי להחיות את נפש עולליה, אך על עצמה לא חשבה כלל וכלל, וכך לאט לאט האשה נחלשה ונחלשה אך אותה זה לא עניין כי היא חשבה רק איך לדאוג לילדיה…

יום אחד האשה סיימה את עבודתה ובמעט הפרוטות שהרויחה קנתה לחם טרי מדיף ריח ריחני, הריח של הלחם שיכר את חושיה והיא חשה מסוחררת, ככל שהיא התקרבה לביתה תחושת הרעב והסחורת שנלוותה אליה רק התעצמה, כשעלתה במדרגות ידעה כי הפעם היא מוכרחת לדאוג לעצמה, ולא – תנפח את נשמתה, היא נטלה את הלחם והטמינתו בין בגדיה, היא נכנסה לבית ובלא לומר שלום לילדיה צעדה ללא היסוס לחדרב היא נכנסה לחדרה נעלה את עצמה בפנים, והחלה ללעוס ברעבתנות את הלחם… הילדים שריח הכיכר המגרה דיגדג באפם, עטו על הדלת הנעולה בבקשם מהאם שתפתח את הדלת וכי הם רעבים מאד, כמה מהם אף פרצו ביללה שנגעה ללב האם, האם כמעט ששוכנעה לפתוח את הדלת ולתת להם את הכיכר, אך ידעה כי לטובת הילדים רצוי שהפעם תאכל היא ולא הם.. כאשר אחד מהילדים זעק בקול לא לו : "אמא מה את עושה" ? היא ענתה את משפט המחץ : "אני כעת עושה אמא" …

כולנו עסוקים במרבית זמננו לתת להעניק להשפיע, אך לפעמים מרוב שאנו שקועים בלהשפיע אנו שוכחים שאנו עלולים להגיע ליובש רוחני ואז לא יהיה מי שישפיע, לפעמים צריך לעזוב הכל (לא מתוך איטרנסנטיות כי אם דוקא מתוך דאגה לכלל) ופשוט לתדלק פשוט לעשות אמא…

אתמול סיפרתי זאת למישהו והוא חיזק את הדברים ממשל :

כשאנו יושבים במטוס חגורים ומצפים להמראה, אנו מקשיבים (או שלא) להוראות הבטיחות… ואחת מההוראות אומרת שבמקרה שיש כיס אויר או משהו דומה ואין אויר, מעל המושב תפול מסכת חמצן, אך אם על ידך יושב ילד קודם כל תשים את המסכה לעצמך, ורק אחר כך לילד כי לפעמים מרוב דאגה להנשים אחרים אין כבר מי שינשים….

חשוב להנשים ולהחיות את הזולת אך צריך שתהיה אמא…

זו רק דעתי – מה דעתכם ?

אשמח לקבל רעיונות והערות בנושא

שמוליק מלוב – אודסה