גב' שרה סיימה את 120 שנות חייה בעולם, ועלתה לעולם האמת. שם נפתח בפניה מסך ענק, ועליו הוקרן סרט  מוכר, כשהתבוננה במאורעות שריצדו במהירות מול עיניה, זיהתה בתסריט את ידידיה, את בני משפחתה, ואף את עצמה.  120 השנים בהם חייתה עלי אדמות חלפו מול עיניה ביעף. הזיכרונות כמו קמו לתחייה. תחושות נעימות חלפו בה כשצפתה ברגעים המשמחים בחייה- הולדתה, הצטיינותה בלימודיה, שמחת נישואיה, העלאה בדרגה במקום עבודתה, מעשי- חסד בהם הייתה מעורבת- תרומה כספית לנזקקים, עזרתה לזקנה לחצות את הכביש, מילים טובות ומעודדות שאמרה לחולים בבית החולים בו התנדבה- כל הדברים האלה גרמו לה להרגיש שחייה לא בוזבזו לריק- היא השתדלה להצדיק את קיומה עלי אדמות, ונראה שלא נכשלה במשימתה.

אבל, היו גם הרגעים הקשים והמצערים בחייה, וגם כעת לא יכלה לברוח מהם- פיגוע הטרור באוטובוס בירושלים בו איבדה בתה את מאור עיניה, פטירתו של אביה בגיל צעיר לאחר מחלה ממושכת,  תאונת הדרכים הקשה שעברה וממנה לא החלימה, פיטורי בעלה מעבודתו בתחום ההייטק ונפילתם הכלכלית שבעקבותיה.

בנוסף לכך, שרה שמחה לראות כיצד כל מעידותיה בתחום הבינאישי נמחקו כלא היו, לאחר שביקשה סליחה מהאנשים שפגעה ברגשותיהם, אבל בכל זאת, משהו בכל הסיפור הזה הפריע לה מאד. שרה הבחינה בעובדה  שסיפור חייה כמו עובר על חוף הים. היא רואה את עצמה כזוג של עקיבות שעובר על החוף. מה שמעניין היה שברגעי האושר הצטרף אליה זוג עקבות נוסף, דבר זה השרה  בה בטחון ורוגע. לעומת זאת- בקטעים הקשים בחייה, היא הייתה שם לבד על החוף- בחושך, בצינת הלילה- לבד לבד. צמרמורת עברה בה ותחושת אכזבה קשה ולא ברורה. גם רצתה להבין את פשר הצעדים- חשבה וחשבה והבינה- הצעדים היו של ה'- הוא הלך לצידה יד ביד, ולכן טוב היה לה כל כך. אך כשהלך, והשאיר אותה בודדה לנפשה- החלו הטרגדיות.

כעת, כשהייתה כה קרובה אל האמת המוחלטת- אל בורא העולם, החליטה למצוא את האומץ בנפשה להציג בפניו את השאלה שחשה עוד בהיותה עלי אדמות, וכעת כמו הוכחה בפניה במותה. השאלה ששאלה הייתה- איפה נמצא אלוקים בזמנים הקשים? למה הוא בורח מאיתנו? למה אין אנו זוכים לניסים כמו אלה שזכו להם אבות אבותינו במשך ההיסטוריה- יציאת מצרים, קריעת ים סוף, התגלות ה' על הר סיני במתן תורה, והרשימה עוד ארוכה…

שמע אותה האלוקים, חיוכו הטוב ליטף את נשמתה בחום, וקולו נשמע ברוך- "שרה יקרה- הייתי איתך תמיד, אך לא תמיד הבחנת בי. נכון, בזמנים הטובים הייתי לצידך, אך ברגעים הקשים- שימי לב, הביטי על החוף- העקבות הן לא שלך! שרה נכבדה- בקטעים הקשים בחייך לא הייתי לצידך, בזמנים הקשים נשאתי אותך על זרועותיי !"

אם נציג את סיפור פורים על החוף- נראה רוב הזמן זוג עקיבות אחד. העם סובל, חוטא, נדמה שעם ישראל שקע עמוק בגלותו, שכח את עברו העשיר ונטמע בגויים. אין נס באופק. המלך אחשוורוש עורך סעודה ובה מוצגים לראווה הכלים שנשדדו מבית המקדש- בזויים ומופקרים. גורל עם ישראל אינו ברור. האם שכח ה' את עמו בגלות?

"זוג עקיבות אחד", את מהרהרת- "זה קורה כשה' נושא אותנו על כפיו, וזה אומר שה' היה גם אז איתנו, איזו הקלה!"

דרכים רבות לה' להנהיג את העולם, ובפורים- חג המסכות והתחפושות, הסתתר גם ה' בעולמנו וציפה שנמצא אותו. האם מצאנו אותו?

כשסיפור פורים הגיע לסיומו לא קשה היה לצרף את האירועים השונים לתמונה שלימה ולהבין מה בדיוק קרה. זה גם הרגע שהתמונה מקבלת מימד נוסף, ומול עינינו, "בין השורות" אנחנו מצליחים להבין כיצד יד ההשגחה העליונה  רקמה לאט אך בשיטתיות את היצירה המופלאה- נס ההצלה. סיפור פורים מנסה לחנך אותנו למצוא את ה' בכל שלב בחיינו, כי הרי, בסופו של דבר נמצא אותו גם כך, אך מדוע אנו נוטים לבחור לחכות עד הסוף?!

בואי נחפש יחד את ה' בסיפור פורים-

המאורעות שמתרחשים בממלכת פרס נראים כטבעיים ביותר- המלך עורך משתה כשבמהלכו הוא כועס על אשתו- המלכה ושתי, ומוציא אותה להורג. בעקבות כך הוא מחפש לעצמו אישה אחרת, ובוחר את אסתר, שמסתירה את זהותה היהודית ממנו.

שנת המלך לא רגועה והוא מבקש להקריא בפניו את ספר הזיכרונות שלו, שם כתוב שהוא חייב טובה למרדכי היהודי. באותו לילה לא- רגוע, מגיע המן, יועצו האישי, עם רעיון לתלות את מרדכי על העץ, אבל העניינים משתבשים לו כאשר המלך מצווה עליו להוביל לא אחר מאשר את מרדכי בכבוד גדול ברחבי העיר.

הסיפור ממשיך ולא נראה שיש כאן איזשהו נס, איזשהו אלוקים שדואג במיוחד לעמו.דרך אגב, לאורך כל מגילת אסתר לא מוזכר שמו של ה'- כאילו שאינו קשור לכל המתרחש.

לא ממש מצאנו אותו עדיין. ונותרנו בשאלה- אולי באמת זה לא קשור לאלוקים?

זה קשור ועוד איך… כאן הנס קורה בדרך טבעית! העניינים מתגלגלים כאילו מעצמם ומסתדרים ב"מזל" לטובת היהודים. חברות יקרות- מה שקורה איתנו לא נתון ביד המזל- הכול מוכתב מראש, כל מאורעות חיינו מרכיבים פסיפס מחושב היטב ומרהיב ביופיו. כל חלק מהפסיפס עלול להראות פשוט ולא מרשים, אפילו מכוער לכשעצמו. ה"חכמה" שלנו היא לצעוד הצידה ולנסות לראות את  הצירוף הנכון בין חלקי הפאזל השונים. לראות כיצד האקטואליה של היום וחדשות האתמול מצטרפים לאירועי ההיסטוריה ויוצרים תמונה מושלמת וברורה המחוברת ע"י חוט מיוחד, שבמקומות מסויימים הוא נראה, אך לפעמים תפקידו לחבר חלקים דווקא על ידי תך נסתר, על מנת שלא לפגום במראה הכללי.

"חוט" זה, ניחשת נכון, הוא הכוח האלוקי  שלעיתים צועד איתנו ולעיתים מרים אותנו טפח מעל האדמה, ובאופן אבסורדי- דווקא אז נדמה לנו שהוא איננו.

אז בואי יחד, בתוך כל ההכנות לקראת חג הפורים- בין אפיית אזני המן לתפירת התחפושות, בואי נקדיש כמה שניות של דמיון- נשחזר מול עינינו את מאורעות האתמול, ונעשה בהם חיפוש- נחפש בהם את אלוקים!

וכשנמצא אותו, נודה לו על כך שהוא נמצא איתנו תמיד כשם שהיה איתנו בחג הפורים, ובכל שאר הזמנים- כאלה שבהם הניסים הם גלויים וגם סתם במהלך החיים, שם הניסים קיימים אך מסתתרים ומתחפשים!

חג פורים שמח!