דיני פורים, כפי שנקבעו במגילה, הנם ארבעה:

א. מקרא מגילה,   ב. סעודת פורים,   ג. משלוח מנות איש לרעהו,   ד. מתנות לאביונים.

א. חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולחזור ולשנותה ביום. הכל חייבים בקריאת המגילה – הן הגברים הן הנשים. מצוה מן המובחר לקרותה בציבור ובבית הכנסת. אפילו היו עמו הרבה אנשים, לא יקראנה בביתו אלא הולכים לבית הכנסת משום "ברוב עם הדרת המלך", ויש יותר פרסום הנס.         

ב. ימי הפורים נקבעו כ"ימי משתה ושמחה". בכך נצטווינו לערוך סעודה בימי פורים, ולא יוצאים ידי חובה בסעודה הנערכת בליל החג. במסגרת "משתה ושמחה" נדרשים אנו להרבות בשתיית יין, וידוע מאמר חז"ל האומר: "חייב אדם לביסומי בפוריא – עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי".          

ג. כדי להרבות אחווה, אהבה ורעות בישׂראל מצווים אנו לקיים מצוות משלוח מנות בפורים. עיקר המצוה – משלוח אחד של שתי מנות לפחות, המורכבות מדברי מאכל ומשקה דווקא. מצוה זו מתבצעת במהלך יום הפורים עצמו.       

ד. ב"מתנות לאביונים" יש לתת כמות כפולה מזו שנתנו ב"משלוח מנות", שכן "מתנות" – לשון רבים; ו"לאביונים" – לשון רבים גם הוא.

לכן, יש להעניק לפחות שתי מתנות לשני אביונים. במצוה זו אין הקפדה על נתינת דברי מזון דווקא, ואפשר – ואולי אף רצוי – לתת תרומות כסף לנזקקים לממון. כבר החל בתקופת התלמוד נערכו בתפוצות ישׂראל מגביות מיוחדות, שנועדו להעניק לשכבות הנצרכות בעם את צורכי הפורים שלהם.       [יהדות-הלכה למעשה]