מזלו של החודש – קשת, כקשת הנראה בענן ביום הגשם, כיוון שמרובים בו הימים שהגשמים והשמש משמשים בהם בעירבוביא ועי"כ נראית הקשת.

חודש כסלו

ואף הקשת הראשונה שנראתה בענן אחר המבול, בכסלו נראתה. וכך כתוב: "ויאמר אלוקים זאת אות הברית אשר אני נותן ביני וביניכם ובין כל נפש חיה אשר איתכם לדורות עולם. את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ." [בראשית ט' 12-13] ופרשה זו נאמרה לנח בראש חודש כסלו, שהרי ב-כ"ח [28] בחשוון יצא נח מן התיבה ואח"כ נאמר: "ויבן נח מזבח לה' ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור ויעל עולות במזבח", עד שכלה חודש חשוון והתחיל כסלו. כיוון שהתחיל חודש כסלו, בירך אלוקים את נח, התיר לו את הבשר לאכילה (עד אחרי המבול, מאז בריאת העולם, נאסר על האדם לאכול בשר…!), אסר לו שפיכת דם האדם, וכרת עימו ברית החיים והראהו את הקשת.                                                                                        [ספר התודעה]

השם 'כסלו'

דורשי רשומות מעלים הסברים שונים לשם כסלו: רש"י אומר שהשם כסלו הוא תלם, ולפי זה נקרא החודש בשם כסלו, על שם התלמים הנוצרים בשעת החרישה הנעשית אחרי היורה בעונת הזריעה שהיא חודש כסלו. ויש אומרים בהקשר לכך שהשם כסלו מצביע על הרפש והבוץ של המים המתרבים בחודש זה "כסלא לאוגיא" [ברכות ו.]. יש מפרשים כסלו מלשון כסיל שהוא שם של כוכב מזלי הקשור לגשם היורד. ההסבר המקובל ביותר בדרשנות הרבנית לשם כסלו הוא מלשון כסל – בטחון, כפי שאומר איוב כי "ה' יהיה בכסלך" שהוא לשון אמונה ובטחון והוא בא להסביר את סוד נצחונם של בני מתתיהו שהאמינו בה' והאמינו שבעזרתו ינצחו אע"פ שהיו מועטים ומחוסרי אמצעים וכלי נשק. הילדים היו משתמשים בשם כסליו לזרז את ההורים לתת בחנוכה מעות חנוכה לילדים בלב פתוח. כיס לו, ויש שהיו דורשים לתת שלושים וששה שקלים לכל ילד כפי שזה רמוז בשם כס "לו" וזהו כמספר הנרות הנדלקים בחנוכה חוץ משמונה המשמשים.         [http://moreshet.co.il/kahana/tavnit2.asp?x=33&kod_subject=1600&kod_subjectm=1635&pg=]

היום, ראש חודש כסליו, [9.11.1970], מת שארל  דה-גול, מנהיג צרפת החופשית במלחמת העולם השנייה, מכונן המשטר הנשיאותי של הרפובליקה החמישית ונשיא צרפת 1969-1958: בשנותיו האחרונות נקט מדיניות  עוינת לישראל. מבין הדברים:

=… היום, 40 שנה אחר כך, מחקרים חדשים משלימים את תמונת העובדות ואת  הקונטקסט הפוליטי של מלחמת ששת הימים.  איזבלה גינור וגדעון רמז, שני חוקרים ישראלים,  חקרו את מדיניותה של ברית המועצות ב-1967 ופרסמו את מסקנותיהם בספר שיצא לפני חודשים ספורים בשם "עטלפים בשמי דימונה: ההימור הגרעיני של ברית המועצות במלחמת ששת הימים". גינור ורמז הגיעו למסקנה שהסובייטים התכוננו לנחיתה ימית על חופי המדינה, עם סיוע של כוח אווירי.  פעולה זו לא רק היתה בתכנון, אלא גם ממש החלה להתבצע. לפי הספר, מפציצים אסטרטגיים  וכוחות ימיים עם נשק גרעיני היו מוכנים לפעולה. המטרה העיקרית היתה השמדת הכור הגרעיני בדימונה, אולם המטרה הכוללת, שלא נאמרה במפורש, היתה חיסולה של מדינת ישראל. בהקשר זה, גינור ורמז קובעים שמלחמת ששת הימים בהחלט לא תוכננה ע"י ישראל לשם מטרות התפשטות. המלחמה מקורה בנסיון סובייטי-ערבי מוצלח לגרום לישראל לבצע התקפת מנע.

התכנית הסובייטית הייתה להכריח את ישראל לפעול ראשונה כדי להציג אותה כתוקפן וכך לספק לברית המועצות תירוץ להתערב בכוח צבאי.  במשך הזמן, הסובייטים הפכו את הטענה שישראל היתה התוקפן למוקד התעמולה שלהם ושל הגוש המזרחי דאז .

למסע ההשמצה הסובייטי מצטרפת תרומתה השלילית של צרפת. ב-25 בנובמבר 1967 [שהוא כ"ב בחשון, 3 שנים ושבוע לפני מותו של אותו ראש צרפת], במסיבת העיתונאים המפורסמת שלו, כינה הנשיא גנרל שארל דה-גול את העם היהודי "עם מתנשא, יהיר, ושתלטן." במסה בספרו "דה- גול, ישראל, והיהודים", כתב ריימון ארון ש"גנרל דה גול פתח ביודעין ובכוונה תחילה שלב חדש בהיסטוריה היהודית, ואולי באנטישמיות. הכל שוב אפשרי, הכל מתחיל מחדש…" .