"סלם" – ערכו בגימטריא 130 – שוה ערך ל"סיני"=130. כלומר התובנה כי החומר הארצי והשפל מהווה בעצם את האמצעי היחיד לעלות ולהתרומם, זוהי בעצם תמציתו של הר סיני – תורה. כל המצוות בנויות מחיבור ושימוש בחומר הארצי והפיכתו למהות רוחנית.

הנותן צדקה – כסף גשמי וחומרי, לעניים, הופך ע"י נתינתו וויתורו על רצונו הפרטי והאישי (האגו) את החומר-הכסף לדבר בעל ערך רוחני, שכן עי"ז תתחזק ותופנם אצלו מידת החסד, ההטבה, שהיא מדרכיו ומידותיו של הבורא בהן עלינו להדבק.

המחזיק את ארבעת המינים בחג הסוכות – אתרוג, לולב, הדס וערבה, נוטל בידיו עצי ושיחי צומח פשוטים, ועי"ז שעושה בהם רצונו – מצוות של בורא העולם, הריהו מתחבר ומדבק בו ובדרכיו. הפכו ארבעת מינים ארציות אלו למנוף המחבר ומדבק עם בורא העולם. וכבר אמרו דורשי רשומות כי מצוה היא מלשון צוות, צוותא, חיבור ודיבוק בין המְצַוֶוה למְצֻוֶוה.

וכעין זה מצאנו דימוי נוסף. סלם משמעו גם כֶּבֶשׁ המתוקן לעליה (כבש המטוס), והכוונה לכבש עליו עלו מקריבי הקרבן בבית המקדש. גם כאן מובא רעיון זה. הקרבן – מקרב ומדבק את המקריב אל הבורא, ונעשה ע"י דבר חומר – בעלי חי ההופך לרוחני – ריח ניחוח לה'.

בניגוד לדתות אחרות המתנות את עלייתו של האדם בניתוקו ובידודו מהחברה, נזירים השותקים או המתענים וכדו', אינם מעלים את החומר אלא בורחים ומתעלמים ממנו (לדאבוננו ידוע עד כמה לא עמדו בכך קדושי הכנסיה לדורותיה).

כי אכן סולם העליה של האדם מוצב – שקוע ומונח בחומר, אך המצוות הנעשות ע"י חומר זה הן השליבות באמצעותן הוא מגיע השמימה.

 לכתבות נוספות של המרצה