"מה זה עבורי לראות את 770 ללא "דחיפות"?" מספר ר' שניאורסון על ביקורו האחרון בחצרו של הרבי בקראון הייטס, ניו יורק. "כשהשער פתוח לרווחה וכל החפץ נכנס, בלי בעיה להיכל המלך, כשרק לפני שנים אחדות כדי להיכנס אל הקודש פנימה היה אפשר להתעלף כמעט מדחיפות המרפקים… זה אומר לי הרבה מעבר למה שניתן להביע. כמה צער יש בכך. כמה ללמוד עלינו מכך…"

עבור ר' שניאורסון הנסיעה האחרונה לכינוס השלוחים לא הייתה עניין של מה בכך. כשניסה להשיג כרטיס לניו יורק, לא רק שהמחירים הרקיעו שחקים, פשוט כבר לא היו מקומות במטוסים. אחרי שבוע שלם של מאמץ מתיש, הצליח ברגע האחרון לפני סיום הכינוס להשיג את הכרטיס הנכסף ולעלות על מטוס. זכרונו הטעה אותו לחשוב כי הבאנקט המרכזי יחל בסביבות השעה 20:30. אומנם לא ידע עדיין בדיוק איכן ממווקם אולם ה"באנקט" השנה, אך עד אז ציפה עוד לנחות בניו יורק, אחרי טיסה בת 12 שעות, לשכור רכב, לבקר ב"אוהל", ומשם להגיע אל תחילת הבאנקט.

מה גדולה הייתה הפתעתו, כשלאחר נחיתה בשעה 17:10 בערב, פגש "במקרה" שליח ממהר מאנאפוליס, שגם הצליח להגיע אל הכינוס רק לקראת שיאו ב"באנקט" המרכזי. אותו שליח הציע טרמפ למקום ה"באנקט", ואף גילה כי האירוע מתחיל בשעה 17:30. לר' שניאורסון לא נותר אלא להיווכח שוב בהשגחה פרטית עצומה, שאפשרה לו על אף הכל להגיע אל הבאנקט במועד, ואף סידרה לו טרמפ יישיר למקום.

רושם עז הותירו על ר' מוטי ה"באנקט" המרכזי, הניאומים המרגשים, כמות המשתתפים האדירה, ובפרט מיקום ה"באנקט", שמוקם בנמל בו ירד לראשונה הרבי הריי"צ בהגעתו לארה"ב. "העוצמה של כל שלוחי הרבי, ילדי הרבי ביחד, ובפרט בריקודים המשותפים, המחיש לי כי "זרעו בחיים". הרגשתי אומנם מצד אחד שהרבי איתנו, ומצד שני מרגישים כמה שהוא חסר, והסתירה כואבת כל כך", ממשיכים את תיאוריו ר' שניאורסון. "הגעתי אל הכינוס ככל השליחים כדי להתחזק, לצבור כוחות. רק כך אני מאמין, ביחד, בכוחות מחודשים, נוכל לבצע את מה שהרבי הכי רצה מאיתנו, ולהביא כבר את הגאולה".