"מצרים" הוא לשון מיצר וגבול. גלות מצרים ברוחניות הוא מה שנפש הבהמית [החלק בפנימיות האדם שרצונותיו שוים לבעל חיים פשוט = בהמה] מגבלת [מגבילה] ומסתרת על הנפש האלוקית [הרוצה טוב אמיתי, רוחני], עד שנפש האלוקית מתצמצמת כל כך שנעשה בקטנות והעלם [וכמעט לא מורגשת]. ויציאת מצרים היא הסרת המיצר והגבול, והיינו[כלומר] שהשכל שבמוח מאיר בלב במדות טובות בפועל ממש.