בוקר, אני קם, אני מצמיד את שתי כפות ידי ואומר 'מודה אני לפניך' גוחן ימינה לכוון קערת נטילת הידיים מחזיק את הנטלה בידי הימנית מעביר ליד שמאל ונוטל את ידי לסירוגין, ימין שמאל, ימין שמאל ימין שמאל. אני מתישב על המטה ומביט במטה שלצידי, אלימלך הבן שלי ישן שנת ישרים. 'אלי ' אני קורא צריך לקום. אלימלך מביט בשעון שעל ידו וזועק "אבא השעה 1 לפנות בוקר, מה קרה לך תחזור לישון", אני מושיט את ידי לטלפון הנייד לוחץ על אחד הכפתורים והמסך מואר, השעון של הטלפון מראה את השעה 12:58. אני נשכב שוב על המטה, מנסה להרדם אך לא מצליח. אני קם בזריזות מתלבש ויוצא מהבית.
כשאני בני יורק, אני שוהה בדרך כלל אצל משפחת הורוביץ שברחוב מונטגומרי. המיקום שלהם מצויין, ממש ליד הרחוב הראשי של שכונת קראון הייטס, רחוב קינגסטון. אני יוצא בשקט מהבית, פונה ימינה לכוון רחוב קינגסטון ועל קינגסטון אני פונה שמאלה לכוון רחוב איסטרן פארקוי, שם נמצא מרכז חב"ד העולמי, בית אגודת חסידי חב"ד אהל
עדיין לא הגעתי לרחוב הראשון שבדרך, רחוב קראון ואני רואה מולי את מזכירת בית חב"ד נס ציונה
אני ממשיך ללמוד, ורואה מולי את שתי האחיינים שלי חוני ו
דבר ראשון נוסעים למקוה, יש מגוון גדול של מקוואות בניו יורק אבל ההחלטה היום היא לללכת למקווה שברחוב פרנסס לואיז בולוורד, המקוה שבסמיכות לפנימיית הישיבה שעל יד האוהל של הרבי.
לאחר 'טבילת שחרית' הגענו לאהל חב"ד ליובאוויטש שעל יד אוהל הרבי, עוד לפני שנכנסנו אלי אומר
באהל ובישיבה שליד האהל שהיתי בלימודים ותפילות עד שעת הצהריים אז חזרנו לשכונת קראון הייטס,
הפגישה היא עם איש העסקים ניסים סליקטר ושני בניו רונן ודוד, ניסים הוא אחיו של משה סליקטר המוכר כמעט לכל נס ציוני מהמוסך שלו "סנו רדיטורים". נסים הוא ידיד בית חב"ד וכמעט בכל פעם שאני בניו יורק אני נוסע למפעל שלו שבלונג איילנד סיטי.
כשחזרתי התפניתי לארוחה בבית בת דודה שלי שילה גודמן, אני מגיע מתיישב לשולחן ופתאום אני רואה בתוך ביתם של הגודמים את טל רבקה גרשוני, תושבת נס ציונה שהגיעה אף היא לחגים, לא כל כך הבנתי איך היא הגיעה דווקא לבית של בת דודתי, אבל הבנתי שהיא הכירה בדרך לא דרך את חמיה וחמותה, חמיה הינו מאלף סוסים וטל רבקה עסקה גם היא בעבר בטיפול בבהמות.
שוב בחזרה לאיסטרן פארקוויי, שם לאחר שהתפללתי תפילת מנחה ב770 אני מבחין לצד מוזיאון הילדים שוב בר'
אין לי הרבה זמן כי עוד מעט אני צריך להגיע לחתונתה של
החתונה נמשכה כמעט עד חצות וגם בה פגשתי מספר נס ציוניים אבל זה כבר נושא לבלוג בפני עצמו…