מחקרים מלמדים, כי שימוש באמצעי המחשה ויזואליים בעת העברת חומר לימוד, מעצים את יכולת הקליטה של התלמידים ואת הזיכרון שלהם בנושא. אנו עדים לשימוש גובר והולך באמצעי המחשה במקומות לימוד, באמצעות מצגות מחשב, קטעי וידאו וכדומה.

תתפלאו לגלות, אבל פרשת השבוע מדברת על אמצעי ההמחשה העתיק ביותר בעם ישראל, שנועד לשמש כתזכורת לקיום המצוות.

פרשת שלח מתחילה בתיאור העגום של חטא המרגלים. משה רבינו בחר את שנים עשר ראשי העם לרגל בארץ, והם חזרו בתשעה באב עם מסקנה מאכזבת – "לא נוכל לעלות אל העם, כי חזק הוא ממנו". העם פרץ בבכי והתנגד לכניסה לארץ, ובתור עונש, החליט ה' כי אכן דור המדבר לא ייכנס לארץ.

אם זה לא מספיק, התורה מספרת בהמשך על אדם שחילל בפרהסיא את השבת השנייה לאחר מתן תורה(!). חבריו הזהירו אותו, אך הוא יצא מן המחנה והביא עצים לתוך המחנה, ודינו נפסק למיתה.

מה גרם לאיש לחלל את השבת?

את השאלה הזו שאל ה' את משה, ומשה הגיב כי אינו יודע. אמר לו ה' כי יש לכך סיבה מפתיעה: "בכל ששת ימי החול יש לו לישראל תפילין בראשו ותפילין בזרועו, ורואה וחוזר במעשיו. עכשיו ביום השבת, שאין לו תזכורת התפילין, לכן חילל את השבת" (תנא דבי אליהו).

בעקבות זאת אמר ה', כי נדרשת תזכורת קבועה, שתהיה עם האדם תמיד, בימי חול ובשבת. זו מצוות הציצית, המופיעה בסוף הפרשה, ובה נאמר "והיו לכם לציצית, וראיתם אותו, וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם".

בכך מהווה הציצית אמצעי המחשה שנועד להזכיר לנו באופן תמידי את נוכחותו של ה' ואת קיום מצוותיו.

רש"י מוסיף כי הגימטרייה של המילה 'ציצית' (עם שני יודי"ם) היא 600, ועוד שמונה חוטים וחמישה קשרים = 613, כמניין תרי"ג המצוות.

השבת הקרובה, בה נקרא על מצוות ציצית, מהווה הזדמנות ראויה עבור כל אחד מאיתנו, לקבל החלטה ללבוש ציצית באופן קבוע, בכל שעות היום.

סיפור לסיום:

בזמן מלחמת 'המשכילים' – בדת ישראל, הם זממו מזימה.
 אדמו"ר הרש"ב שלח את בנו הריי"ץ לפטרבורג לסכל את המזימה, אך הוא לא הצליח לעשות מאומה ונסע בחזרה לאביו בתוהו. בבואו לחדר אביו, התכונן הרש"ב לתפילת שחרית כשטליתו מונחת על כתפו.

מששמע מה בפיו, סיפר: פעם שלח אדמו"ר הזקן את אדמו"ר האמצעי לשליחות מסוימת, והוא חזר ואמר שאינו יכול לעשות מאומה. כשהגיע לשם, עמד אדמו"ר הזקן עם הטלית על כתפיו ובדק את הציציות, ואמר לו: "רואה אתה? טלית היא אור מקיף, ואור מקיף מסמא את עיני החיצונים". נתן אדמו"ר האמצעי נשיקה לציציות ונסע חזרה לבצע שליחותו, והפעם הצליח.שמע זאת אדמו"ר הריי"צ, נתן נשיקה לציציות שהיו בידי אביו, ויצא מיד ברכבת חזרה לפטרבורג. שם, נפגש עם קרפס המשכיל. קרפס קיבלו בכבוד, והתפאר כי ערך חוברת שתבטל את השפעת הדת. הרבי הריי"ץ עשה עצמו כמתרשם מאוד וביקש לראות את עבודתו הגדולה. קרפס הוציא בגאווה כמה מחברות כתובות בכתב ידו. אדמו"ר הריי"ץ לקח אותם והחל לקרוע הכל במהירות לחתיכות קטנות. קרפס החל צועק וצווח ואף סטר לרבי, אך הוא הספיק לברוח.                                              (שמועות וסיפורים א/126)