מצוות הפרשת חלה שייכת לסוג המצוות שתלויות בקדושת ארץ-ישראל והיא גם אחת משלוש המצוות המיוחדות לנשות ישראל והן: חלה, נידה, והדלקת הנר בערב שבת וחג.

כתוב בתורה (במדבר טו, יח): "דבר אל בבי ישראל ואמרת אליהם: בבואכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה, והיה באוכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה'. ראשית עריסותיכם חלה".

כפי שמשתמע מן הפסוק נוהגת מצוות הפרשת החלה דוקא בארץ ישראל כאשר לפחות רוב מנין ובנין בני-ישראל נמצאים על אדמתם. לכן בזמנינו, כאשר עדין לא כל העם יושב על אדמתו, נוהגים להפריש את תרומת החלה מכח תקנת חכמים ולא מדין תורה. חכמים קבעו כי יש להפריש החלה גם בחוץ-לארץ, כדי שיהודי התפוצות לא ישכחו מצווה זו.

כיצד?

באחת משיחותיו הקיש הרבי את מצוות הפרשת החלה לחינוך הילדים: נאמר: "ראשית עריסותכם חלה תרימו תרומה", את ה"ראשית", שעות הבוקר המוקדמות, יש להרים תרומה וליחדם ללימודי קודש. את שעות אחרי הצהריים יש ליעד דוקא ללימודי החול ולא את השעות הרעננות של הבוקר.

  לאחר שלשים את העיסה בכמות המתאימה, מברכים "ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להפריש חלה", מפרישים הצידה "כזית" מן העיסה ואומרים "הרי זו חלה".

2.        לפי מנהג ותיק של קהילות אשכנז, מפרישים חלה בברכה מעיסה שבה יש קמח במשקל 1,230 גרם ומעלה (מהכמות הנ"ל ומעלה מפרישים בלי ברכה, ומכמות של 1,666 גרם ומעלה מפרישים עם ברכה.

3.        מפרישים 'כזית' (כ-30 גרם) ושורפים אותו בנפרד (ניתן לעוטפו פעמיים בנייר-כסף כדי לשורפו בתנור האפייה).

4.        הפרשת חלה נעשית מכל סוגי הקמחים, הלחמים והלחמניות. ואולם, מעיסה שנילושה במיץ וכדומה, מפרישים חלה אך אין מברכים (את הברכה הנ"ל).

5.        מותר להכין חלה או כל מאפה אחר מקמח מלא – בתנאי שבודקים אותו היטב מחרקים. ראי תשובהבענין זה.

רצוי מאוד ללמוד את הנושא במלואו מתוך ספר או חוברת מתאימה לנושא זה (כגון: פרק י"ד מתוך ספר 'הכשרות' להרב יצחק פוקס, ירושלים תשס"ב).