הוא נחשב למנהל מצליח. יומו עמוס בפגישות, טלפונים, וסגירת עיסקאות.. כולו אפוף 'ביזנס'.

הטלפון מצלצל,

הלו – אבא, בוקע קולו של בנו יוסי בן השתים עשרה. כן יוסי – מה שלומך?

תגיד לי בבקשה, 'כמה אתה מרוויח לחצי שעה'?

יוסי (מחוסר סבלנות) אני לא יכול כעת לדבר.  מתי תגיע הביתה? – מאוחר.

השעה כבר 6 וחצי, עוד מעט ארוחת ערב ואני הולך לישון.

או יוסי, היום אגיע מאוחר מאוד, אני אפילו לא יודע לומר לך מתי?

טוב אבא, תזכור שזה חשוב לי.

אוקיי.

עובר יומיים. הלו אבא, כמה אתה…      – 'לא עכשיו' – מפסיק אותו אבא, 'אני עסוק'!

סוף סוף הוא פוגש אותו יחסית מוקדם בבית.  אבא, כמה יוצא לך להרוויח בחצי שעה?

– יוסי, מה כל כך מסקרן אותך לדעת – כמה אני מרוויח? מה המשכורת שלי, באמת??

– תגיד לי אבא. מה איכפת לך?

–  תראה כשכיר אני מקבל סך 50 ₪ לחצי שעה.

– 'מצויין אבא, תוכל בבקשה להקדיש לי חצי שעה מזמנך, הנה לך 50 ₪ שצברתי'?…..

*

בפרשתנו 'מטות' מבקשים בני גד ובני ראובן להישאר בעבר הירדן ולא להצטרף לשאר השבטים העומדים להיכנס ולכבוש את ארץ ישראל מידי האמוריים. תוך שהם מנמקים את דבריהם בטענה שיש להם מקנה רב, כבשים ובהמות, וכבר התמקמו בעבר הירדן שהיה מקום מרעה גדול ומשובח.

"ויגשו אליו ויאמרו: גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו". משה רבנו מוכיח אותם ואומר להם: "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה"?.. ואחר כך ממשיך משה ואומר: "בנו לכם ערים לטפכם וגדרות לצנאכם". הוא מקדים את הטף לפני הצאן.

המפרשים מסבירים את ההבדל שבין דברי בני גד ובני ראובן שהקדימו את צאנם לטפם לעומת משה שהפך והקדים הטף לצאן: 'הם היו חסים על ממונם יותר מבניהם ומבנותיהם, שהקדימו מקניהם לטפם. אמר להם משה: לא כן, עשו העיקר עיקר, והטפל טפל! בנו לכם תחלה ערים לטפכם ואחר כך גדרות לצאנכם'. אין טעם לכל ממון שבעולם כל עוד הוא קודם ובא על חשבון חיי משפחה.

לעיתים אנחנו טרודים בעסקים וסידורים חשובים למען העיקר – הילדים, המשפחה ובסופו של דבר נמצאנו עוסקים רוב הזמן באמצעי ומזניחים את המטרה. עלינו לטפח את המשאב היקר שבחיינו, אלו הילדים שלנו, דור העתיד.

"אל תאמר לכשאפנה אשנה (אלמד) שמא לא תיפנה" (מסכת אבות פרק ב').

לעילוי נשמת היקר באדם ר' דוד שוורץ ז"ל