תשובה: שיח הפסיפלורה נותן פרי מיד בשנה הראשונה לזריעתו. לכן סוברים פוסקים רבים כדעת הרדב"ז בזה, שדינו כירק, ואין בו איסור ערלה. זו ההכרעה המקובלת.

יש המטילים בזה ספק ומחמירים, אך כשהפסיפלורה ניטעה לצורך גדר היא פטורה מערלה לכל הדעות. עצי-פרי שניטעו כדי לשמש גדר או לנוי בלבד (כגון עצי זית ותמר הניטעים בערים לאורך הכבישים), או כדי להשתמש בענפיהם להסקה או לבניין (במקרים שאין בכך משום 'בל תשחית'), ולא לצורך פירותיהם – אינם חייבים בערלה, ומותר לאכול באקראי את פירותיהם.

כל זה כשניכר שניטעו לכך, כגון שניטעו בגבול החצר או הגינה. עם זה, אם בשעת הנטיעה חשב הנוטע גם לאכול את הפירות או לשווקם, נחשב הצמח כנטיעה רגילה החייבת בערלה.

חשוב לדעת: מכיוון שבנטיעת ירק בצד גפן עוברים על איסור 'כלאי הכרם', האוסר את שני המינים גם בהנאה, יש להיזהר שלא לטעת פסיפלורה פחות משישה טפחים (48 ס"מ) מן הגפן, או תחת גפן המודלית על גדר או על קורה, שהרי לדעה המקובלת – הפסיפלורה היא ירק ודאי, וגם האוסרים מחשש ערלה הרי זה רק מספק. ואם נטעו בטעות, יש לעקור אחד מהם.

מקורות: ראה רמב"ם הל' מעשר שני פ"י ה"ב. שו"ע יו"ד סי' רצד סכ"ג, וסי' רצו ס"ב-ג. סדר ברכת הנהנין, פ"ו ה"ו-ז. שו"ת: יחוה דעת ח"ד סי' נב, וש"נ. ציץ אליעזר ח"ב סי' טו. שבט הלוי ח"ו סי' קסה. שנתון 'תחומין' ח"ז עמ' 91, 'משפטי ארץ – ערלה', פרקים א,ז, וש"נ. אנציקלופדיה תלמודית ערך 'אילן' כרך א עמ' תקכח.