בן שבעים וחמש שנה היה אברם, ועדיין לא נולדו לו בנים. בורא העולם מצווה אותו לצאת "מארצך, וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" – הלא היא ארץ כנען. אברם יוצא בראש שיירה הכוללת אותו, אשתו שרי, אחיינו לוט, עבדים ושפחות, גברים ונשים שהחלו להאמין באלוקים בהשפעת אברם ושרי וכן רכוש רב.

בארץ כנען מתגלה אליו האלוקים ואומר לו: "לזרעך אתן את הארץ הזאת"! אברם רואה בכך בשורה כפולה: יוולדו לו בנים, והם יירשו את הארץ. כאות תודה, הוא בונה מזבח לה'.

לא ארכו ימי ישיבת אברם בארץ החדשה, ורעב שפרץ בארץ מאלץ אותו לצאת אל ארץ מצרים. בדרך הוא חושש כי המצרים יחמדו את יופי שרי ויהרגו אותו, והוא מבקש ממנה לומר כי היא אחותו. חששותיו מתגשמים: שרי נלקחת לבית פרעה, אך מחלה מסתורית שתוקפת את פרעה גורמת לו להשיב אותה אל אברם. הוא מעניק לזוג שומרים שילוו אותם בדרכם חזרה לארץ כנען.

השיירה שוב עושה את דרכה לארץ כנען. לאברם – וגם לאחיינו לוט – מקנה רב, ובין רועיהם מתפתחת תיגרה. אברם מציע ללוט להיפרד זה מזה. לוט מאמץ את הרעיון, ובוחר את העיר סדום, עיר יפהפיה אך מושחתת, למקום מגורים.

שוב מתגלה האלוקים אל אברם ומבטיח לו "כל הארץ אשר אתה רואה, לך אתננה ולזרעך עד עולם". אברם מתיישב בחברון ובונה שם מזבח נוסף.

מלחמה פורצת באיזור: חמישה מלכים, ביניהם מלך סדום ועמורה, נגד ארבעה. ארבעת המלכים בראשות כדרלעומר מנצחים ולוקחים בשבי את כל יושבי סדום, ביניהם את לוט, אחיינו של אברם. הדוד נחלץ לעזרה, רודף אחרי המלכים, מכה בהם ומשחרר את לוט. בדרך הביתה הוא נפגש בכוהן מלכיצדק המברך אותו על נצחונו.

מלך סדום אסיר תודה לאברם ומציע לו ליטול את הרכוש השבוי; אברהם מסרב ונשבע שלא יטול מאומה, מחוט ועד שרוך נעל.

שוב מתגלה האלוקים אל אברם ואומר לו "שכרך הרבה מאוד". לשאלתו של אברם מה יעשה בשכר זה, כאשר אין לו בנים, מבטיח לו האלוקים כי זרעו יהיה ככוכבי השמים. הוא כורת עמו את "ברית בין הבתרים", בהמות שבותרו לשני חלקים, ועם שקיעת החמה מתגלה אליו, מספר לו על גלות ושיעבוד מצרים אך גם על הגאולה המובטחת.

לאברם ולשרי עדיין אין ילדים, ושרי מציעה לבעלה לקחת את הגר, השפחה המצרית, לאישה. אולי בזכות זו יוולדו לי בנים, אומרת שרי. הגר נכנסת להריון ומזלזלת בשרי גבירתה; שרי, בתגובה, מענה אותה והגר בורחת מן הבית.

בדרך היא פוגשת מלאכים: הראשון אומר לה לשוב אל בית שרי. השני מבטיח לה כי "זרעך לא יספר מרוב". השלישי מצווה עליה לקרוא לבן שיוולד בשם 'ישמעאל', "כי שמע ה' אל ענייך". הוא גם מגלה לה שבנה יהיה פרא אדם.

בגיל תשעים ותשע, מתגלה האלוקים אל אברם ומצווה עליו למול את עצמו. כמו-כן, הוא מורה לו לשנות את שמו מ'אברם' ל'אברהם', כי הוא יהיה לאב המון גויים. הוא שוב מבטיח לו את ארץ כנען כנחלת עולם. גם שמה של שרי שונה: היא תקרא שרה.

מכאן ואילך, ממשיך הבורא לומר לאברהם, כל זכר שיוולד לזרעך ימול בגיל שמונה ימים.

אברהם מקיים את הציווי: ביום הולדתו התשעים-ותשע מל אברהם את עצמו ואת כל בני-ביתו. ביניהם היה ישמעאל בן הגר, שלו מלאו שלוש-עשרה שנה.

מתוך חב"ד אורג