החשמונאים נקראים גם: מכבים. 



בֵּית חַשְׁמונַאי – ‏שושלת השליטים והמלכים מזרע מתתיהו החשמונאי שקיימו בארץ ישראל שלטון יהודי עצמאי ועצמאי למחצה בתקופת הבית השני. 



בשנת 168 לפני הספירה פרסם המלך אנטיוכוס הרביעי צו ובו גזרות על היהודים: אסור ליהודים למול את בניהם, אסור להם לשמור על שבתות וחגים, אסור להם לקרוא בתורה. היהודים חייבים להשתחוות לפסלים ולהקריב להם קרבנות. 



מתתיהו הכהן, מן הכפר מודיעין קרא למרד נגד היוונים. הוא ובניו יצאו להרים ונלחמו כנגד הצבא הסורי של אנטיוכוס. לפני מותו העביר מתתיהו את המנהיגות על המרד לידי בנו יהודה המכבי. לאחר ניצחון המכבים וטהור המקדש בירושלים נקבע חג החנוכה. המלחמות לא פסקו. יהודה נהרג בקרב באלעשה בשנת 160 לפני הספירה. אחיו המשיכו במלחמותיהם ובסופו של דבר גבר שמעון המכבי על היוונים. 



יהודה הפכה למדינה עצמאית; מנהיגה היה שמעון וחוקיה היו חוקי התורה. אפילו המלך הסורי הכיר בעצמאותה והשלים עם ניתוקה מהממלכה הסלווקית. שמעון לא הסתפק בהכרה שזכה לה מבחוץ, ולכן כינס את העם לאספה (140 לפני הספירה). באספה זו הכריז העם, שהוא מקבל את שמעון כנשיא, כשר צבא וככוהן גדול. העם העניק כבוד זה לא רק לשמעון אלא גם לזרעו אחריו, עד שיקום נביא אמת ויורה להם אחרת. בני מתתיהו הכוהן וצאצאיו זכו להכרה מצד העם גם בימי מלחמה וגם בימי שלום. בארץ יהודה קמה שושלת שליטים חדשה, בית חשמונאי.