אחרי המבול הזהיר הקב"ה את נח ובניו על קיום שבע מצוות בני נח (שש מצוות שניתנו לאדם הראשון ועוד מצווה שניתנה לנח ובניו). הקב"ה מזהיר במיוחד מפני שפיכות דמים: "שופך דם האדם, באדם דמו יישפך, כי בצלם אלוקים עשה את האדם". קדושת החיים וההכרה כי כל אדם נברא בצלם אלוקים – זה היסוד לקיומה של חברה אנושית מתוקנת.

אולם בסביבתנו חיים בני-אדם שערכי-יסוד אלה אינם מקובלים עליהם. הם מסוגלים להיכנס לבית שליו ולירות למוות בפעוטות בעריסותיהם. הם משגרים מתאבדים להתפוצץ באוטובוס מלא נשים ותינוקות. הם אינם מנידים עפעף בהיכנסם למסעדה, שבה יושבות משפחות עם ילדים, וזורעים סביבם מוות ורצח.

תרבות של אכזריות

היה אפשר לחשוב שרצחנות זו מכוונת דווקא כלפי יהודים, אך פיגועי המטוסים בארה"ב הוכיחו שמיליוני בני-אדם שמחים על טבח בני-אדם באשר הם. עדיין אנו זוכרים היטב את ההמונים שיצאו לרקוד ברחובות מרוב שמחה על אובדן חייהם של אלפי אזרחים תמימים, בפיגועים בבנייני התאומים.

באותה אכזריות הם נוהגים גם באחיהם, בני-עמם. ראו מה קורה בסוריה. יום-יום נטבחים שם עשרות ומאות בני-אדם, אנשים, נשים וילדים, ואין פוצה פה. ראינו את ההמון צמא-הדם במצרים ובלוב. ואתה תוהה, מניין הרצחנות הזאת?

אין אלה מעשי פשע של יחידים, אלא יש כאן תרבות שמקדשת את האכזריות וההתנהגות החייתית. התרבות הזאת אינה מקדשת את החיים אלא את המוות. ילדים רכים גדלים בצל ההרג והרצח, וכך יגדל חלילה עוד דור צמא-דם.

חמור שבעתיים, שהאכזריות הזאת נעשית בשם הדת, המבוססת על אמונה בבורא עולם ועל הכרה בקדושת חיי אדם, שנברא בצלם אלוקים. אין דבר נתעב יותר מרצח אנשים, נשים וטף, מתוך נשיאת שמו של הקב"ה, שציווה על קדושת החיים. אין עיוות גדול יותר מהפיכת האמונה הדתית, מקור המוסר והצדק, למנוף להשרשת אכזריות שטנית ושנאת-אדם.

העולם הנאור מנסה להיאבק במעשי הרצח עצמם, לסכל את פיגועי הטרור ולרדוף את פעיליו, אך מעט מאוד נעשה בניסיון לעקור את העיוות המוסרי הזה ולהנחיל למאות המיליונים האלה ערכים בסיסיים של קדושת חיי אדם. העולם היה צריך להתאחד ולהפעיל את כל מנופי הלחץ שבידו כדי לחולל בקרב העמים האלה שינוי תודעתי.

מאבק מוסרי

זו חובתנו הבסיסית, כבני-אדם וכיהודים. אנחנו היינו צריכים להיות הראשונים לפעול להנחלת ערכים של קדושת חיי אדם ושלילת הרג ורצח בקרב כל בני האנוש. משה רבנו צוּוה בהר-סיני להנחיל את 'שבע מצוות בני נח' לכל האנושות, ומשימה זו מוטלת עלינו.

יש להעלות את ההיבט המוסרי והערכי לראש סדר-היום. אפשר לשתף במאבק הזה את ההגונים בקרב אנשי הדת המוסלמים, שבוודאי מבינים כי לא ייתכן לקטול חיים בשם 'אללה'. צריך לגייס את אנשי הרוח המשפיעים על העמים האלה. אבל אחרי יותר מארבעת-אלפים שנה מהמבול לא ייתכן שערכי-יסוד אלה עדיין אינם נחלת האנושות כולה.