עם הסתלקות הרה"ג שאול אחרק זצ"ל סיפורים רבים – קטנים וגדולים – סופרו ע"י שכנים, ידידים, מכרים ותלמידים אשר מכנה משותף אחד לכולם הוא שהרב זצ"ל נגע בנפשם והשפיע רבות על מהלך חייהם ועבודתם את קונם.

אנו מגישים בזאת שני סיפורים קצרים באורכם אך רבים בתוכנם.

מספר ח. (השם שמור במערכת):

"יום אחד במהלך עבודתי קיבלתי שיחת טלפון מארגון 'אפרת' המגיש סיוע ותמיכה לנשים הרוצות לעשות הפלה ר"ל ומניען מלעשות כן.

נציגת הארגון פנתה אלי בבקשה שאנסה לשכנע אשה המתגוררת בנס ציונה ומעוניינת להפסיק את הריונה למרות שכמה וכמה ניסו להניאה אותה אך ללא הצלחה.

אפילו רב מפורסם שהתקשר אליה במיוחד מחו"ל לא הצליח לשכנע אותה.

ללא שהות יצאתי מביתי לעבר בית האשה כאשר בדרך אספתי ידיד ואיש ציבור שיסייע לי בדבר. הגענו לבית האשה והצגנו את עצמנו, אך היא סירבה לשתף פעולה ולא פתחה את הדלת. עמדנו נבוכים ולא ידענו מה לעשות.

לפתע הבריק במוחי רעיון והרמתי טלפון לרב אחרק זצ"ל. לא האמנתי, אבל תוך מספר רגעים הרב הגיע בעצמו ודפק על דלת האשה האישה פתחה את דלת ביתה והרב נכנס פנימה ובמשך זמן דיבר על ליבה שתמנע מלהפסיק את הריונה.

ראיתי בכך את גדולת הרב שפשוט עצר את עיסוקיו הרבים ובא לדבר עם אישה ללא ידיעה האם יצליח או לא העיקר לנסות ולהשפיע ואולי להציל נפש בישראל. מעשה זה השפיע עלי רבות.

ידיד קרוב לרב סיפר: "רבות ניתן ללמוד מהנהגות הרב וממעשי החסד הרבים שלו, אך דבר אחד משך במיוחד את תשומת ליבי. 

מידי שנה כאשר אנו עורכים בבית הכנסת 'גאולת ישראל' יום שכולו תורה, אנו מכבדים את הרב לפתוח את היום בשיעור הראשון. הפלא הגדול על הרב הינו שתמיד בסוף השיעור במקום להמשיך את עיסוקיו,

בחר הרב להצטרף לקהל ולהישאר למשך כל היום כולו. כאשר נשאל לפשר הנהגה זו, טען הרב זצ"ל "מכל מלמדי השכלתי".

בכך ראיתי ללמוד מהרב מידת הענווה מהי, הרב לא חשש לכבודו האישי ומה יאמרו עליו, אלא עשה ופעל כפי מה שראה לנכון למען כבוד התורה ותושבי נס ציונה.

שילוב מיוחד זה של ענווה ואהבת ישראל שהרב הקרין לכל אדם באו לידי ביטוי בקהל העצום שבא ללוות את מיטתו למנוחת עולמים. זכותו תגן עלינו ועל כל עם ישראל."