הוא היה גאון בתורה שהגיע ממשפחה של תלמידי חכמים. ברגע מסויים בחייו, היה עליו להכריע: האם להצטרף לתנועת החסידות, שהייתה אז עדיין בראשית דרכה, או לנסוע אל אחד מראשי המתנגדים לה – הגאון מוילנה, וללמוד מתורתו? ההכרעה נפלה, ורבי שניאור זלמן הפך להיות חסיד. מספר שנים לאחר-מכן, הוא התפרסם ברחבי העולם היהודי כמייסד תנועת חב"ד, ומחבר שני ספרי יסוד ביהדות: ספר התניא שהציג גישה מהפכנית לעבודת האדם, וספר שולחן ערוך הרב שעסק בהלכות ובמנהגים לחיים היהודיים.
לפניכם ביוגרפיה קצרה של רבי שניאור זלמן מליאדי, מייסד חסידות חב"ד הידוע גם בכינוי "האדמו"ר הזקן" על שם היותו הרבי הראשון של חסידות חב"ד.
לידתו
ביום רביעי, ח"י אלול תק"ה (1745) נולד רבי שניאור זלמן בעיירה ליאזני שברוסיה (כיום בלארוס). הוריו, רבי ברוך והרבנית רבקה, העניקו לו חינוך ליראת שמיים, ללימוד התורה ולמידות טובות.
אביו, הרב ברוך, התייתם מאביו ומאימו בגיל צעיר. הוא החליט לנדוד מעיירה לעיירה, כשהוא מנצל כל רגע פנוי ללימוד התורה. למרות נדודיו והקשיים שעמדו בפניו, הוא הקפיד תמיד להתפרנס רק מיגיע כפיו ולא ליהנות ממתנת חינם. בדרכו הוא פגש את הרב אברהם, אף הוא תלמיד חכם מופלג שבחר להתפרנס מגננות. הרב אברהם הכיר במיוחדותו של הנער, והציע לו את בתו רבקה לאישה.
כאשר חלפו מספר חודשים והם לא נפקדו בילדים, הם פנו אל רבי ישראל הבעל שם טוב לבקש את ברכתו. רבי ישראל הבטיח להם כי הם ייפקדו בבן זכר, וכשנולד העניקו לו את השם שניאור זלמן, על שם סביו – אב אביו.
השם שניאור יכול להתפרש כשני-אור, שתי אורות. על שם גדלותו של רבי שניאור זלמן בשני רבדי התורה כאחד: הן בנגלה, והן בנסתר.
שנים ראשונות
כבר בצעירותו התפרסם רבי שניאור זלמן כעילוי מופלג, הן בלימוד התורה והן בחכמות העולם. בגיל צעיר הוא רכש ידע של ממש באסטרונומיה, ובגיל עשר הוא הכין לוח שנה עברי לחמש עשרה שנה!
כיפתו של אדמו"ר הזקן. באדיבות ספריית חב"ד |
באותם ימים, סמל של כבוד היה חברות בארגון ה"חברא קדישא" – הארגון המעניק כבוד אחרון לנפטרים. רבי שניאור זלמן היה בגיל חמש בלבד כאשר הוא צורף אל החברא הקדישא המקומית בעיירתו, ליאזני. החברות קיבלה משמעות של ממש שמונה שנים לאחר-מכן, בגיל שלוש-עשרה, כשהוא הפך להיות חבר פעיל בארגון.
על פרשת דרכים
בגיל צעיר למדי – כפי שהיה נהוג באותם הימים, נישא רבי שניאור זלמן לרעייתו, הרבנית סטערנא. חמיו היה אדם עשיר שהסכים לתמוך בו כדי שהוא יוכל להמשיך את לימודיו.
בגיל תשע-עשרה, ביקש רבי שניאור זלמן להמשיך את לימודיו. בפניו עמדו שתי ברירות: האחת לנסוע אל העיר וילנה, שם התפרסם רבי אליהו, הגאון מוילנה, כתלמיד חכם מופלג. האפשרות השניה הייתה לנסוע לעיירה מעזריטש1, שם הפיץ רבי דובער, המגיד ממעזריטש, את תורתו של הבעל שם טוב.
רבי שניאור זלמן עצמו סיפר על אותה התלבטות. הוא שמע שבוילנה לומדים כיצד 'ללמוד', ואילו במעזריטש לומדים כיצד 'להתפלל'. "ללמוד – ידעתי מעט, אך להתפלל – לא ידעתי כלל" ולפיכך, בהסכמתו הנדיבה של אשתו, החליט לנסוע למעזריטש.
לימים, מתלמידיו של הגאון מוילנה יצאו המתנגדים החריפים ביותר לשיטתו של רבי שניאור זלמן, התנגדות שבסופו של דבר אף גרמה להאשמה חמורה ביותר ומאסר בגין מרידה כביכול בשלטון.
כשהוא הגיע למעזריטש, הוא ראה קבוצת חסידים יושבת סביב לרבם, רבי דובער, ומאזינה לדברי חסידות. רבי שניאור זלמן, שחשב כי יראה מולו קבוצת רבנים עוסקת בפלפול תלמודי עמוק, לא התרשם למראה עיניו. הוא ביקש לשוב על עקבותיו אך החליט להעניק למגיד את הכבוד הראוי ונכנס לשמוע את דבריו.
רבי דובער הבחין מיד בצעיר ונעץ בו מבט חודר. במשך דקות ארוכות שררה שתיקה בחדר, ואז, החל המגיד לדבר אליו. בדבריו הוא תירץ לו מספר קושיות תלמודיות סבוכות אותן הכין רבי שניאור זלמן כדי לבדוק את רבו המיועד.
רבי שניאור זלמן נשאר במעזריטש.
במעזריטש
מקבוצת תלמידיו הקרובים של המגיד ממעזריטש, רבי שניאור זלמן היה הצעיר מביניהם. אך רבו רכש לו הערכה מיוחדת.
בהיותו בגיל עשרים וחמש בלבד, הוא ביקש ממנו בקשה מיוחדת: לכתוב ספר הלכות שיסכם את הדינים הנוגעים לחיים היהודיים – 'שולחן ערוך'.
לא היה זה ה'שולחן ערוך' הראשון. קדם לו ספר בשם זהה, שחובר על ידי רבי יוסף קארו. אך לא רק שחלפו למעלה ממאתיים שנה מאז כתיבת הספר המקורי ונוצר הצורך להתייחס לסיטואציות החדשות שנוצרו, הרי שגם ספרו של רבי יוסף קארו זכה לעשרות פרשנים ואף 'השגות' וחילוקי דיעות כיצד לפסוק את ההלכה.
ספרו של רבי שניאור זלמן התייחד בכך שיחד עם פסקי ההלכה הוא הביא את הנימוקים לפסיקתו. הייתה זו משימה בקנה מידה אדיר, והדבר העניק ללומדים מתנה בל תסולא מפז: אפשרות לדעת את המקור וההנמקה לכל הלכה והלכה. כך כונה הספר בשם "הלכות בטעמיהן."
המגיד אף ביקש מבנו הצעיר, רבי אברהם שכונה בשם "רבי אברהם המלאך" על שם דביקותו בבורא העולם, ללמד את רבי שניאור זלמן את תורת החסידות והנסתר, ואילו בתמורה לימד אותו רבי שניאור זלמן הלכה לעומקה.
חכמה, בינה, דעת
לאחר פטירתו של המגיד בשנת תקל"ג (1772), התפזרו תלמידיו ברחבי מזרח אירופה. לכל תלמיד הוקצתה מדינה אחרת שם הוטל עליו להפיץ את רעיונות החסידות.
רבי שניאור זלמן קיבל את אחת המקומות הקשים מכולם: איזור ליטא. ליטא של אותם הימים הייתה מרכז יהודי חשוב, שם פרצה התנגדות עזה לתורת החסידות ולרעיונותיה. על רבי שניאור זלמן היה לחדור אל המעוז ה'מתנגדי' כדי להפיץ גם שם את שיטת החסידות.
יחד עמו התמנה למשימה רבו-חברו רבי מנחם מענדל מויטבסק. אך לאחר שרבי מנחם מענדל עלה לארץ ישראל נפל כל עול ההנהגה על כתפיו.
לא היה מתאים למשימה זו כרבי שניאור זלמן. דווקא הוא, בגאונותו העצומה בתורה, יכל להשפיע על אלו שהתנגדו לתורת החסידות. הוא הראה כי לימוד הנסתר ולימוד הנגלה צועדים יד ביד, וכי דווקא באמצעות שילובם ניתן להגיע לעבודת ה' ברמות הגבוהות ביותר.
למרות שמאמציו להיפגש עם הגאון מוילנה נדחו, הרבי הצליח לגייס למדנים רבים לשורותיו.
במשך השנים לאחר-מכן, פיתח רבי שניאור זלמן את עיקרי משנתו. בעוד החסידויות האחרות ראו ברגש את האמצעי העיקרי לעבודת הבורא, ובצדיק כדמות המרכזית בעבודת האדם לקונו, ראה רבי שניאור זלמן בצדיק כמורה ומדריך רוחני. על האדם להתעלות ולאמן את עצמו בעבודת הבורא, אך הוא חייב לעשות שימוש בתכונותיו האינטלקטואליות – החכמה, הבינה והדעת – כדי לעשות זאת. האדם המושלם עובד את ה' בכל כולו, באמצעות מוחו, רגשותיו ומעשיו.
שיטה זו קיבלה את הכינוי חב"ד, ראשי התיבות של היכולות התבוניות של האדם חכמה, בינה ודעת.
בספר ה'תניא' שחיבר, פורס רבי שניאור זלמן את משנתו הפילוסופית כדרך חיים מעשית. הספר משלב בין ציטוטים מהתלמוד ומהקבלה לצד הבנה ברגשותיו של האדם. אין זה ספר של תיאוריה ופילוסופיה, אלא מדריך מפורט לחיים מלאי משמעות. (דוגמאות לרעיונות מספר התניא: 1. השאלה הגדולה של ספר התניא. 2. הבינוני: לדמותו של מאבק בלתי נגמר)
ספר זה הוא הספר היסוד של חסידות חב"ד, שקיבל את השם "התורה שבכתב של חסידות חב"ד."
התפילין של רבי שניאור זלמן |
דאגה לזולת
לצד חיבוריו ופעילותו בתחום הרוחני, פעל רבי שניאור זלמן במרץ עבור אחיו היהודים. הימים היו ימים קשים ברוסיה והעוני שרר בכל פינה. זמן קצר אחרי חתונתו, יזם הרבי מעבר של משפחות רבות לאיזורים כפריים, שם הם יכלו להתפרנס בכבוד מעבודת החקלאות. לצורך זה אף הוא תרם את כל הכסף שקיבל מחמיו העשיר כדי להקים קרן שתסייע למשפחות אלו.
פעילותו למען הקהילה התמקדה רבות גם בגיוס כספים, הן עבור משפחות החסידים שעלו בהמוניהם לארץ ישראל וסבלו ממצוקת רעב ומחסור, והן עבור הקהילה המקומית לאחר שגזירה בשנת תקס"ח (1808) גירשה אלפי יהודים מבתיהם. רבי שניאור זלמן הקים ועד חירום שגייס כספים במרץ כדי לסייע לכל אותם משפחות מסכנות.
מאסר וגאולה
בנסיון נואש לעצור את השפעתו, הלשינו עליו ה'מתנגדים' לממשלה הצארית בתואנה כי הוא בוגד ברוסיה וכי הוא שולח סכומי כסף גדולים לארץ ישראל, שהייתה אז תחת שלטון עות'מאני ובמצב מלחמה עם רוסיה, כדי לגרום להתמוטטות המימשל.
בית הכלא שם הוחזק האדמו"ר הזקן בס. פטרבורג |
רבי שניאור זלמן נעצר בחודש תשרי של שנת תקנ"ח (1798) והושלך לכלא באשמת בגידה. סיפורים רבים מפורסמים על מאורעות אותם הימים; מפורסמים רבים, כולל הצאר פאבל הראשון, הגיעו לבקר אותו ולהתרשם מחכמתו. בסופו של דבר הוא שוחרר מהכלא בתאריך י"ט בכסליו, ומני אז הפך יום זה ליום חג בקרב החסידים הנקרא בשם "חג הגאולה." הרבי עצמו ראה בכך סימן משמיים שעליו להוסיף ולהפיץ את רעיונותיו. (לקריאה נוספת: מה קרה בי"ט בכסלו?)
שנתיים לאחר-מכן שוב ניסו המתנגדים את מזלם. שוב נעצר הרבי והובל לפטרבורג, ושוב הוא זוכה מכל אשמה ויצא לחופשי.
מלחמת נפוליאון והסתלקות
כאשר פרצה מלחמת רוסיה-צרפת, האמין רבי שניאור זלמן כי הניצחון הרוסי הוא זה שטוב ליהודים. למרות שהצרפתים הביאו עמם חופש דת, לכאורה, היה טמון בחופש זה חשש של התבוללות ואובדן הערכים המוסריים. הרבי אף שלח את חסידיו כדי לסייע לרוסים במלחמתם.
עם נסיגת כוחות רוסיה מפני כוחות צבא צרפת, עזב הרבי את עירו ונדד בדרכים. בדרך הוא נפל למשכב, והסתלק בכפר קטן בשם פיענא, בתאריך כ"ד בטבת תקע"ג (1813). (לקריאה נוספת: ימיו האחרונים של רבי שניאור זלמן מליאדי)
אם בוילנה ידעו כיצד ללמוד, ובמעזריטש ידעו כיצד להתפלל, הרבי שהאדמו"ר הזקן חיבר ושילב בין שניהם. הוא היה דמות מופת שגישרה בין המוח והלב, בין הרובד הנגלה שבתורה ובין זה המיסטי.
את מקומו מילא בנו, רבי דובער, האדמו"ר השני של חסידות חב"ד.
שיעור שבועי בספר התניא של רבי שניאור זלמן, מתקיים כבר 22 שנה ומאפשר לכל אחד לטעום ממעיין חיים מיוחד זה, נמסר ע"י רב קהילת חב"ד נס ציונה הרב שגיא הר שפר, בכל יום חמישי בשעה 20:30 בבית הכנסת חב"ד 'אור אברהם' רחוב ביאליק 2. תפילת ערבית מתקיימת מיד לאחר השיעור.