"רבי אליעזר אומר: … אל תהי נוח לכעוס" (פרקי אבות ב, יב).

מידת הכעס היא אחת המידות המגונות ביותר ביהדות. נאמר עליה כי "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה", שבשל הכעס אדם יורד מגדולתו, ואם הוא חכם חכמתו מסתלקת ממנו.

לא קשה להבין מדוע כאשר אנו כועסים, אנו נוטים לפעול מתוך רגשות ולא בהגיון. דברים שנאמרו או מעשים שנעשו מתוך כעס כמעט תמיד יהיו הרסניים ויגרמו לנו להתחרט אחר-כך.

יש כאלו שנולדו עם מזג רגוע יותר. עבורם, ההתמודדות עם מידת הכעס היא דבר פשוט למדי; אין דברים רבים שמכעיסים אותם. אחרים נולדו עם "פתיל קצר", הם נוטים לכעוס ולהתעצבן על כל דבר קטן.

ההתמודדות עם מידת הכעס היא אתגר אמיתי, אבל התוצאות משתלמות לכל הדעות.

אדם שכועס בטבעו יופתע לגלות עד כמה חייו ומערכות היחסים שלו בבית, בעבודה ובקהילה ישתפרו משמעותית אם הוא ילמד לשלוט – או לפחות להפחית – את רמת הכעס שלו.

אמנם אף אחד לא כועס ללא סיבה. הגורם המרכזי לכעס הוא מעשים או דיבורים של אנשים אחרים. "היא אמרה לי ש…" "הוא עשה כך וכך" מובילים ל"איך היא העזה לומר את זה?" "הוא לא ידע שהוא פגע בי?" וכדומה.

בספר התניא, מופיע פרק שלם העוסק במידת הכעס. הוא נפתח בשאלה נסתרת: מדוע על האדם הכועס נאמר שהוא דומה לעובד עבודה זרה? אמנם הכעס היא מידה גרועה, אך מכאן ועד להשוות אותה לכפירה בבורא העולם, הדרך ארוכה לכאורה?

אלו הם דבריו של רבי שניאור זלמן מליאדי (בתוספת הסברים בסוגריים מרובעות): "הטעם מובן ליודעי בינה: לפי שבעת כעסו נסתלקה ממנו האמונה. כי אילו היה מאמין שמאת ה' היתה זאת לו, לא היה בכעס כלל! [שכן מה שאירע לו לא נגרם על ידי האדם שפגע בו, אלא על ידי בורא העולם] "ואף שבן אדם שהוא בעל בחירה, מקללו או מכהו או מזיק ממונו ומתחייב בדיני אדם ובדיני שמים על רוע בחירתו [ואותו אדם הפוגע לא ייפטר מן העונש בתואנה כי 'בורא העולם רצה שייגרם לו נזק', שכן הוא פגע בו בבחירתו האישית]

"אף על פי כן, על הניזק כבר נגזר מן השמים, והרבה שלוחים למקום [כך שלמרות שאותו אדם היה שליח לדבר רע וגם ייענש על כך, הפגיעה נבעה אך ורק ברצון הבורא]".

עצה נוספת כותב הרבי מליובאוויטש ליהודי: "להמתין ולא להביע את הכעס או הגאווה בדבור, שעל ידי זה התחושות לא צוברות תאוצה, כפי שרואים במוחש…"

ולסיום, עצה די מעשית וקלה ליישום: אם נדע כי לכעס שלנו יש תוצאות, אנחנו נחשוב וגם נתנהג אחרת.

כפי שכתב הרבי במענה לתלמידה צעירה:

"תקיימי את המצווה המופיעה בשולחן ערוך, שכאשר פוגעים בכבוד מישהו, אפילו אם הדבר נעשה מתוך כעס, יש להתנצל בפניו ולבקש מחילה גמורה.

קשה לאדם בטבעו להתנצל, ובכל זאת תתגברי על הקושי ותעשי זאת.

"כך, בכל פעם שתעמדי לכעוס תזכרי שלאחר-מכן יהיה עלייך להתגבר ולבקש סליחה… הדבר יעזור לך להחליש את מידת הכעס."