מגיל שנתיים חי יהודה סיני (57) עם כִּליה אחת. ארבעים ושמונה שנים חלפו עליו כאחד האדם, אולם לפני שבע שנים נפגע תפקודה של הכליה, והוא נזקק לטיפולי דיאליזה קשים. רעייתו, בתיה, הביעה את רצונה לתרום לו כליה, אולם התברר שאין ביניהם ההתאמה הדרושה.

בניו של יהודה יצאו בקריאה בכלי-התקשורת בניסיון למצוא אדם שיסכים לתרום לאביהם כליה. במסגרת מאמציהם פגשו את הרב ישעיהו הבר, מעמותת 'מתנת חיים', והוא הצליח למצוא אדם שהביע נכונות לתרום כליה בעבור החולה. "אשתי אמרה שברגע שימצאו לי תורם", מספר יהודה, "גם היא תתרום את הכליה שלה לחולה הזקוק לכך. וכך היה, ברגע שנמצא התורם בעבורי, החלה בתיה מיד בהליך הרפואי לקראת תרומת הכליה שלה".

תרם באושר

לפני כשבועיים, אחרי בדיקות התאמה שעברו החולים והתורמים, באו ארבעתם – יהודה ורעייתו, תורם הכליה ליהודה והחולה שהיה אמור לקבל את כלייתה של האישה, למרכז הרפואי ביילינסון בפתח-תקווה. על-פי הכללים, החולה והתורם אינם מתראים אלא לאחר הניתוח.

אחרי שיהודה התאושש מהניתוח נכנס לחדרו תורם הכליה. "ביקשתי כמובן לראות את התורם היקר", הוא מספר בהתרגשות. "ראיתי לפניי צעיר חרדי, בצלאל הלר שמו, אב לשני ילדים, המשמש רב ביחידה צבאית. לא היו מילים בפי. המעשה שלו הציל שני אנשים, גם אותי וגם את החולה שקיבל את הכליה מרעייתי. בצלאל אמר שהתרומה גרמה לו אושר גדול, ושזה המובן הפשוט ביותר של הפסוק 'ואהבת לרעך כמוך'. התרומה שלו חתמה שש שנים קשות בעבורי ובעבור בני משפחתי".

הדלקת נרות

היותו של התורם חרדי שינה אצל בני-הזוג, המתגוררים באָזוֹר, הרבה דעות קדומות על הציבור החרדי. "אתה שומע כל מיני דברים על החרדים ופתאום אתה רואה צד אחר ומרגש", אומרת בתיה. "ראינו לפנינו את ארץ-ישראל היפה, אדם צעיר ורגיש, שהחליט לתרום איבר מגופו לאדם שלא הכיר כלל".

המפגש עורר משהו בליבה של בתיה: "ביום שישי שאחרי הניתוח יהודה עדיין היה מאושפז. אני כבר יכולתי להשתחרר, אולם בחרתי כמובן להישאר לצידו. בערב שבת הדלקתי נרות בפעם הראשונה בחיי. חשבתי לעצמי שהדלקת הנרות היא מעשה מתבקש של כבוד והזדהות עם התורם היקר".

המשפחה תמכה

אחרי המפגש המרגש של בעלה עם התורם, נפגשה האישה עם החולה שקיבל את כלייתה: ירוחם לוי, חרדי תושב ירושלים, המחובר כבר שנתיים לדיאליזה. "תודה רבה לך על התרומה הנפלאה הזו", אמר לה ירוחם, כולו מאושר מהידיעה שפרק חדש נפתח בחייו ברגעים אלה.

"בהתחלה", מספרת בתיה, "כשהבעתי את רצוני לתרום כליה לאדם זר, היו מי שניסו להניא אותי, אבל הילדים הלכו איתנו עד הסוף. הם תמכו בהחלטה, והחלטנו שנעבור את כל הקשיים ולא נירתע. כשנוכחתי שאדם זר מוכן לתת כליה לבעלי, החלטתי שאני מרחיבה את המעגל, מעגל החסד".

יהודה ובצלאל אחרי הניתוח (צילום: מרום סיני)