תשובה: אחת מ-39 מלאכות שבת האסורות מן התורה היא מלאכת 'דש', שבה חובטים את התבואה כדי לפרק את גרגירי הדגן מתוך השיבולים. מלאכה זו אסורה מדרבנן גם ביום-טוב, מכיוון שהדרך היא לעשות מלאכה זו בכמויות גדולות של תבואה ולא בכמות הדרושה להכנת ארוחה, ואם תהיה מותרת (לצורך 'אוכל נפש') – יתבטלו משמחת יום-טוב.

סחיטת מטלית (או מטפחת נייר לחה) בשבת וביום-טוב כדי לנקות בעזרתה דבר-מה היא 'תולדה' של מלאכת 'דש', שהרי הסוחט רוצה במים הנסחטים כדי לאפשר את הניקיון, וכוונתו בסחיטה להפריד את הנוזל מן הבד, כשם שה'דש' מפריד את החיטה מן השיבולים.

אולם ממגבונים לחים לא יוצאים בדרך-כלל מים ממש, אלא לחות בלבד. הגדרת 'מים' בהלכה היא כאשר הבד רטוב עד כדי כך, שהיד הנוגעת בו תרטיב יד אחרת ('טופח על-מנת להטפיח').

כדי להתרחק עוד יותר מן החשש כדאי לפני השימוש, כשעדיין אין לאדם צורך במגבון, להניח לו להתייבש מעט, ואז לגעת בו, כדי לחוש אם הוא לח בלבד או שהוא רטוב ממש.

לאחר שמוודאים שאין המגבון רטוב יותר מדיי יש לנקות בו בעדינות, ואין לסחוט אותו בידיים ואף לא לקנח בחוזקה. אם בכל-זאת נסחט המגבון, הרי זה בגדר 'דבר שאינו מתכוון', שאין בו איסור.

מקורות: יומא עח,א. תוס' ור"ן ביצה ל,א. שו"ע או"ח סי' שכ סט"ו-טז ונו"כ, שו"ע אדמו"ר הזקן סכ"א, וילקוט יוסף סל"א. סי' תריג ס"ט, ושו"ע אדה"ז סט"ז. סי' תצה ס"ב ונו"כ, ושו"ע אדה"ז ס"ט וסי' תקה סו"ס ה וסי' תריג סט"ז. ש"ש כהלכתה פי"ד סל"ז, וש"נ. שו"ת מנחת יצחק חלק י סי' כה, ודבר יהושע ח"ב סי' מא סט"ו-טז. וע"ע שו"ת אגרות משה או"ח ח"ב סי' ע. תודה להרב לוי יצחק הלפרין מירושלים.