בשנתיים שחלפו מאז פסיקת בג"ץ שביטלה את 'חוק טל' כתבנו כאן שוב ושוב כי זו הייתה שגיאה חמורה, וכי הניסיון לכפות 'שוויון' מוביל להתנגשות חזיתית הרת-אסון. והנה עינינו רואות את התוצאה האומללה. אילו זה לא היה מצער ועצוב כל-כך, היה אפשר לראות בזה סוג של בדיחה משעשעת.

וכך זה נראֶה: התקשורת ויוזמי 'השוויון בנטל' צועקים שהחוק החדש הוא בכייה לדורות, שאין כאן שוויון ולא נשיאה בנטל. הציבור החרדי סוער וגועש על שהופכים את לומדי התורה לעבריינים. תלמידי ישיבות ההסדר, שזכו עד היום להערכה גורפת, נהפכו לשק חבטות ומוצגים כגדולי המשתמטים.

אי-אפשר לרמוס

כל הקבוצות מרגישות שנעשה להן עוול נורא. כולן משוכנעות בכל נימי נפשן שהן צודקות, ושהצד האחר מפגין כלפיהן זלזול ואטימות. וזאת הבעיה הגדולה, שמישהו העלה את כל הרכבות הצודקות האלה על מסלול התנגשות, ועכשיו הן דוהרות במלוא הקיטור אל ההתרסקות הבלתי-נמנעת.

הציבור החרדי חש, במידה רבה של צדק, כי מתנהלת נגדו מִתקפה משולבת, בניסיון להתערב בחינוך ילדיו ובאורחות חייו. בכלי-התקשורת מתנהלת נגדו הסתה פרועה, רווית שנאה, שאילו הייתה מתקיימת במדינה אחרת היו רואים בה אנטישמיות מובהקת.

התחושה הזאת גורמת לציבור החרדי להשיב מלחמה, ובמלחמה כמו במלחמה. גם העיתונות החרדית מקצינה את התבטאויותיה ויורה לכל הכיוונים. הגלגל הזה כבר מזין את עצמו. עכשיו נערכים להפגנה ענקית, שצד אחד יראה בה הפגנת כוח מרשימה, ואילו הצד השני יראה בה התרסה בוטה. שיח החירשים יעלה עוד מדרגה.

כל זה נובע מתפיסה ילדותית שאומרת: נוציא את החרדים מהממשלה, נחוקק חוק על אפם ועל חמתם, ונגמור את זה אחת ולתמיד. מתברר שאולי אפשר לחוקק חוק, אבל אי-אפשר לרמוס ציבור ולכפות עליו שינוי אורחות חיים שלא בהידברות וברגישות המתאימה. זו דוגמה מובהקת לניצחון בקרב שהופך להפסד המערכה כולה.

האמון נשבר

עוד נתגעגע לחוק טל, שספג בשנים האחרונות קיתונות של בוז. צריך לזכור שבמשך חמש שנים הממשלה לא יישמה אותו כלל, אבל משהחלו ליישמו הוא נהפך לסיפור הצלחה. אלפי אברכים בוגרי ישיבות השתלבו בשירות צבאי שהותאם לצורכיהם, ואלפים פנו לשירות אזרחי. נוצרו יחסי אמון, שהעמיקו והלכו, ואלה אִפשרו להרחיב את המסגרות ולמצוא עוד ועוד פתרונות למציאות המורכבת והרגישה.

אבל במקום להניח לתהליך הזה להתקדם ולשגשג, מתוך הבנה שבחברה מורכבת ובעלת מגזרים שהשקפת עולמם ואורח חייהם שונים מאוד זה מזה, אי-אפשר להשיג שוויון במובנו הפשטני, החליט מישהו שהחוק 'נכשל' ושצריך לחוקק חוק חדש. והנה התוצאה: שוויון כמובן אין, אבל זעם הדדי אדיר יש ויש.

המציאות החדשה הרסה את האמון שנוצר בין הציבור החרדי ובין זרועות הממשלה וצה"ל. עכשיו הצבא נתפס כאוייב, שמנסה לקרוע תלמידי ישיבות מן הגמרא. משרד החינוך נתפס כמי שמבקש לחנך מחדש את הילדים החרדים. משרד האוצר נתפס כמי שגוזל את פת לחמן של משפחות עניות. ככה זה כשהרכבות דוהרות והעיניים עצומות.