- מצות עשה מדברי הנביאים להתענות בימים שארעו צרות לאבותינו. ותכלית התענית היא, כדי לעורר את הלבבות לפקח על דרכי התשובה. ולכן חייב כל איש לשום אל-לבו באותן הימים ולפשפש במעשיו ולשוב מהן. ואין התענית אלא הכנה לתשובה.
- עשרה בטבת, סמך מלך בבל, נבוכדנצר הרשע על ירושלים והביאה במצור ובמצוק, ומזה נמשך החרבן.
- מי שלא ישן, מותר לו לאכול עד שיעלה עמוד השחר (במרכז 4:36).השוכב לישון ובדעתו להשכים לאכול או לשתות, יתנה בפירוש לפני השינה שיוכל לאכול או לשתות. ואם רגיל לשתות בקומו, אין צריך להתנות לשתייה.
- קטנים שיש בהם דעת להתאבל על ירושלים, מאכילים אותם מאכלים פשוטים, ולא יאכלו מעדנים.
- הציבור אומר את תפילת 'עננו' בתפילת שמונה עשרה, רק במנחה, אבל השליח ציבור אומר 'עננו' גם בשחרית בחזרת התפילה בקול בברכה בפני עצמה בין ברכת 'גואל ישראל' לברכת 'רפאנו', אם יש בבית-הכנסת אף רק שלושה מתענים. ואם אין, אומרו בברכת 'שומע תפילה' בתפילת שמונה עשרה.
- נוהגין לומר סליחות בעמידה ומי שקשה לו לעמוד כגון זקן או חולה יעמוד במיוחד בקטעים: 'אשמנו',' י"ג מידות', 'שמע קולנו', וכן 'אבינו מלכנו'.
- קוראים בתורה בפרשת 'ויחל' בשחרית ובמנחה גם אם יש רק שלושה מתענים.
- יציאת הצום באזור נס ציונה והמרכז – 17:14
והעיקר יהי רצון שנזכה לביאת משיח צדקנו ולבניין בית שלישי עוד טרם הצום, אמן.