קולות הבכי והנהי שממלאים את חלל האוויר בשבועיים האחרונים מציירים תמונת מציאות קודרת. החרדים רוצחים, הדתיים הלאומיים שורפים תינוקות בשנתם. חברה שמשפילה נשים, שכורתת עצי זית של איכרים שלווים. חיילים שמתעללים בזקנים תמימים, יורים בילדים (שרק שיחקו קצת בחמש אבנים…). מדינה שמטורפים משתוללים בה באין מפריע וקנאות פנאטית שוטפת אותה.



רבים בציבור כבר יודעים להפריד בין המציאות ובין הדימוי השלילי שהתקשורת מנסה לשווֹת, אבל יש הנגררים אחר הרוח הרעה הזאת ובאמת חשים שהמצב איום ונורא ואף חסר תקווה. יש מהם שאפילו מדברים על רצונם להגר לארץ אחרת (כדאי שמישהו ירכז בעבורם את הפשעים שבוצעו בשנה האחרונה באותה ארץ נכספת. אולי פתאום לא ניראה גרועים כל-כך…).



פרופורציות מעוּותות



צוות צילום שיוצא למלון מפואר יכול לחפש את קורי העכביש שחמקו מהמנקה, את התיקן שחלף מאחורי המטבח, את המפית שנזרקה על רצפת חדר האוכל. אפשר בקלות לערוך כתבה המציגה את המלון כמקום מטונף ומעופש. הכול אמת, אבל הפרופורציות מעוּותות לחלוטין. אורחי המלון, הרואים את התמונה כולה, מתרשמים אחרת לגמרי.



האוּמנם המציאות שחורה וקודרת כל-כך? האם אותם אירועים שליליים הם הכלל או שהם היוצאים מן הכלל? האם אנחנו חברה שהשנאה שולטת בה או להפך, חברה שיש בה אהבה ומעשי חסד בלי סוף? חברה שאלפים בה נענים לקריאה לבוא להשלים מניין באזכרה של אלמוני, או לשמח חתן וכלה בחתונה מעוטת משתתפים.



מי החליט לכוון את הזרקור לעבר כמה פינות אפלות במקום להאיר את כל הטוב והיפה שבעמנו? אין עוד עם בעולם שיש בו אכפתיות כזאת, ערבות הדדית כזאת, מעשי התנדבות מופלאים כאלה. נכון, פה ושם נתקלים ב'ישראלי המכוער', אבל מולו יש פי כמה וכמה גילויים של אהבה, נדיבות, חמלה והתחשבות.



ההתפלשות בדברים השליליים אינה תורמת דבר לתיקון החברה. בדיוק להפך. זה אלף-בית של חינוך. כשאתה מעצים את המגרעות, אינך מעודד את הילד להשתפר. אתה גורם לו לחוש שהוא ילד רע וחסר סיכוי.



ימי חסד ורחמים



למעשה, זה אחד מעקרונות החסידות שתרמו להצלחתה הגדולה. הדרך לתקן ליקויים אינה על-ידי הבלטת השלילה, אלא מתוך גישה חיובית, התמקדות בדברים החיוביים ושאיפה להתעלות ולהתקדם. חושך מגרשים באור, אומר הפתגם החסידי, לא במקל.



אכן, לפעמים קורה דבר שלילי שמחייב תגובה, אבל זו חייבת להיות ממוקדת מאוד, במידה הראויה בלבד, ומיד יש לחזור לעסוק בצדדים החיוביים. הבעש"ט קבע כלל: "במקום שמחשבתו של אדם, שם הוא נמצא". כשאתה חושב על דברים חיוביים, אתה נעשֶה אדם חיובי.



השבוע אנו נכנסים לימי אלול, חודש התשובה והתיקון. גם התשובה צריכה להיעשות באותה דרך – לא להתפלש בפגמים ובחסרונות. צריך לתקן מה שדורש תיקון, אבל עיקר תשומת הלב צריכה להיות מופנית לסגולתם של הימים האלה, ימים שבהם 'המלך בשדה', ימי חסד ורחמים. האור ידחה מאליו את החושך.