עשיר גדול היה ר' שמואל -פינחס מהומיל, אדם מכובד, תלמיד-חכם וחסידו של אדמו"ר ה'צמח צדק' (רבי מנחם-מענדל) מליובאוויטש. לפרנסתו עסק ר' שמואל-פינחס במסחר בתכשיטים יקרים.

בעלי האחוזות, שהזדקקו לכסף מזומן, נהגו ללוות ממנו כספים. ההלוואות היו נרשמות על שִטרות-מִלווה שהוחזקו בידי ר' שמואל-פינחס. עם פירעון החוב היו השטרות מוחזרים ללווים או נקרעים לגזרים. לשטרות אלה היה ערך כספי רב והיה אפשר להעבירם מיד ליד, כשטרות-כסף לכל דבר.

רעש קל העיר את ר' שמואל-פינחס משנתו. נטל את ידיו, קם ממיטתו, הדליק נר ונכנס לחדר השני, שם הייתה הכספת שלו, ובה שמר את תכשיטיו היקרים ואת שטרות-המִלווה. כשנכנס לחדר חשכו עיניו – הכספת הייתה פרוצה. רעד אחז בו כשהתברר לו שגנבים היו בביתו ושדדו את כל רכושו.

"מה אעשה?!", קרא במר נפשו. כל השטרות נגנבו, לצד כסף מזומן ותכשיטים יקרים. בלב דואב ודואג חזר למיטתו, אך לא הצליח להירדם.

בבוקר, אחרי התפילה, ניגש לרב העיירה, הגאון רבי יצחק-אייזיק מהומיל, וסיפר לו על האסון שפקד אותו. רבי יצחק-אייזיק יעץ לו לנסוע מיד אל הרבי בליובאוויטש ולשאול בעצתו. לקח עמו טלית ותפילין, שכר עגלה מהירה ונסע כל היום והלילה. לפנות בוקר הגיע לליובאוויטש.

לאחר תפילת שחרית נכנס אל הרבי. כשדמעות זולגות מעיניו סיפר לרבי את שאירע בביתו, כיממה קודם-כן. "עני מרוד נשארתי, כל כספי, שטרותיי ותכשיטיי נגנבו ממני!", נאנח.

"דע לך", אמר לו הרבי, "כי שום דבר בעולם אינו מקרי. לכל מאורע ומאורע יש סיבה. אתה מצטער ובוכה על שגנבו ממך כסף ושווה-כסף, ואינך מצטער ובוכה על הסיבה שגרמה לכך. הגנֵבה היא רק תזכורת, כדי שתפשפש במעשיך ותתקנם. עשה כך וישועת ה' כהרף עין".

כעבור רגע הוסיף הרבי: "קום סע לבוברויסק. בכניסה לעיר נמצא בית-מלון השייך ליהודי. השתדל לשהות בו בשבת-קודש. לאחר מכן היכנס לעיר ושהה בה יממה שלמה, והשם יתברך יצליח דרכך".

עם צאתו מהרבי, מאושש ומעוֹדָד קמעה, עלה ר' שמואל-פינחס אל מרכבתו והאיץ בסוסים. ואמנם, בערב שבת, סמוך להדלקת הנרות, הצליח להגיע לבית-המלון הסמוך לעיר בוברויסק. הוא הניח את חפציו בחדרו, התלבש והתכונן לכבוד שבת. בשובו מבית-הכנסת קידש על היין ואכל את סעודת השבת. למד את שיעורו הקבוע, קרא קריאת-שמע ועלה על יצועו, מנסה להירדם. עייף היה מאוד מתלאות הדרך.

שאגות צחוק פרועות הפריעו את מנוחתו. בחדר סמוך ישבו כמה גויים, ששתו לשכרה והשתוללו כל הלילה. התהוללות השיכורים נמשכה כל השבת ואף במוצאי שבת, עד אור הבוקר.

בבוקר יום ראשון ניגש אליו אחד השיכורים. "רואה אני לפי בגדיך כי סוחר חשוב אתה", לחש לו כממתיק סוד. "ובכן, יש לי בשבילך עסקה שלא תוכל לסרב לה. אני וחבריי סוחרים באבנים טובות ומרגליות, ועכשיו אנו נוסעים לעיר בוברויסק, מכיוון שהזדמן לנו לקנות סחורה משובחת במחיר זול, אך אין לנו כסף מזומן, אלא שטרות-מִלווה של קונים שלנו, רובם  בעלי אחוזות מפורסמים ועשירים. נמכור לך אפוא את השטרות במחצית משוויים, ואם אתה מכיר איש עשיר, שיכול וירצה לקנות את השטרות מידך, תוכל להרוויח יפה, וגם הוא ירוויח סכום נאה".

חשדו של ר' שמואל-פינחס התעורר מיד. עשה עצמו כשוקל את הדברים בחיוב והשתדל לשמור על קור-רוח, כדי שלא להסגיר את חשדותיו. "מכיר אני היטב את בוברויסק ובכל העיר אפשר למצוא רק שני עשירים שיוכלו לקנות את השטרות", אמר. "השניים הם, במקרה, ידידיי. הבה ניסע לעיר ושם כבר נסדיר את העסקה".

הגוי הקיץ את חבריו משנתם, ויחדיו נסעו לבוברויסק. על-פי עצת ר' שמואל-פינחס עצרו בבית-מלון מקומי, שהיה בבעלות ידידו של ר' שמואל-פינחס. לאחר שהתמקמו בחדריהם, הביאו בני החבורה מזוודה לחדרו של ר' שמואל-פינחס. הוא פתח את המזוודה ונשימתו נעתקה. היא הכילה את כל הכסף, השטרות והתכשיטים שנגנבו ממנו, לצד תכשיטים ואבנים יקרות, שנגנבו מאנשים אחרים.

הוא בחן בעניין רב את תכולת המזוודה ואמר לחבורת הגנבים: "השטרות נראים אמינים ובתוך כמה שעות אביא לכם כסף בעבורם". הוא אף ביקשם לשמור על חשאיות העסקה. ניגש ר' שמואל-פינחס לבעל בית-המלון והביאו בסוד מעשה הגנבה ועצתו של הרבי. הם בחנו את האפשרויות ולבסוף סיכמו על תכנית-פעולה.

כעבור שעה קלה נכנסו בניו של בעל בית-המלון לחדר שבו המתינו הגנבים. הם הפתיעו את החבורה, והצליחו להשתלט על הגנבים, לכסות את ראשיהם ולקשור את ידיהם ואת רגליהם. החזירו לר' שמואל-פינחס את השייך לו, ואת שאר הרכוש הגנוב החליטו למסור למשטרה.

עד מהרה הוזעקו למקום שוטרים, אזקו את ידי הגנבים והובילום למעצר ולחקירה. ר' שמואל-פינחס נשאר בעיר עד למחרת, ומיהר לחזור ולבשר לרבי את בשורת מציאת הגנבה. גם את דברי הרבי ש"הגנבה היא רק תזכורת" שמטרתה לעורר את האדם לתקן את מעשיו – לא שכח (ה'צמח-צדק' נסתלק בי"ג בניסן תרכ"ו).