האגדה מספרת על פונדקאי פשוט שחי כל ימיו אי שם בקולחוז נידח, לימים הזדמן לפונדק רב בעל שיעור קומה וכמובן שהפונדקאי הפשוט כיבדו כיאה לו ודאג לכל מחסורו.

בשעת לילה מאוחרת כשבני הבית כבר נמו את שנתם, קם הרב חגר את אבנטו והחל אומר בבכיות "תיקון חצות". מששמע בעל הבית את בכיו של הרב נבהל מאד, הוא ניגש לחדרו של הרב ושאלו לפשר בכיו. הרב סיפר לו שלפני שנים חרב לנו בית המקדש ועל כך הוא בוכה, אך עוד מעט יבוא המשיח ויבנה לנו את המקדש כבתחילה ואז כולנו נעלה לירושלים – סיים הרב את הסברו. הפונדקאי התפעל מאד מהסברו של הרב, אך השיב לרב כי הוא לא יוכל לעלות לירושלים בלי לשאול את אשתו…

עם שחר כשהתעוררה בעלת הבית מתרדמת הלילה, סיפר לה הפונדקאי על בכיו של הרב ודבריו ושאלה אם תרצה לעלות לירושלים בבוא המשיח. השיבה לו הפונדקאית, אכן לפני שנים היה לנו בית מקדש אבל לשם מה צריך לעלות לירושלים הרי הפרה נותנת חלב והפרנסה מצויה. הלך בעל הבית ושטח את טענותיה של אשתו בפני הרב, השיב לו הרב אכן ב"ה הפרה נותנת חלב והפרנסה מצויה בשפע אבל הנך יודע הרי שלפעמים באים הגוים וטובחים בנו. ענה לו על כך הפונדקאי התמים ´אז מה הבעיה בכך, כשיבואו הגוים ויטבחו בנו נעלה לארץ…

מובן שתשובתו של הפונדקאי היא גלותית ונובעת מתמימות וחוסר ידיעה, אך לנו גילה הבעל שם טוב כי בשביעי של פסח מאיר גילוי הארת המשיח בעולם, וזמן זה הוא זמן המסוגל לביאת המשיח, אל לנו לפספס את ההזדמנות הנפלאה הזו, ולעת המנחה ביום שביעי של פסח נסב, בבית הכנסת או בבית ונסעד את סעודת המשיח באכילת מצות ושתיית 'ארבע כוסות' יין כפי שהנהיג הרבי שלום דובער מליובאוויטש, על פי מאמר חז"ל, שלעתיד לבוא עתיד הקב"ה להשקות את אומות העולם ארבע כוסות של פורענות וכנגדן לישראל ארבע כוסות של נחמה.

הרבי מליובאוויטש הסביר שעצם העובדה, שבזמן הגלות אנו עורכים 'סעודת משיח', ומראים שישראל אינם 'מכירים' בגלות – בכך אנו מזרזים את הגאולה השלמה!