רַבִּי מַתְיָא בֶן חָרָשׁ אוֹמֵר: .. הֱוֵי זָנָב לָאֲרָיוֹת, וְאַל תְּהִי רֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים (מסכת אבות, פרק רביעי משנה טו).

אחד ה’מנועים’ של אנשים שגורם להם להתרומם ולצמוח, הוא החזון. יש להם מטרה כלשהי שאליה הם שואפים להגיע, והם מכוונים את עצמם אל המטרה. ה’מנוע’ הנוסף שמסייע להם להגיע אל המטרה – הוא השאיפה. זה מנוע רב-עוצמה, שדוחף אנשים להגיע אל המטרה אותה הם הציבו ואל החזון ששמו להם בתכנית העבודה שלהם.

חזון ומטרה, צריכים להיות ריאליים.

כאשר אני יושב עם אדם במסגרת אימון אישי והמתאמן מבקש להציב מטרות – לעולם לא יהיו אלו מטרות שלא ניתן להגשים. כמובן שגם לא אסכים לאמן אדם שהציב לעצמו מטרות שכאלה, ולו רק מהסיבה, שכאשר הוא יבין שזה בלתי אפשרי, הוא יפול ברוחו, יתייאש ויוותר גם על החלקים שהוא כן יכול להגיע אליהם.

המטרה צריכה להיות מצד אחד – גבוהה, ומן הצד השני – ניתנת להשגה. ניתן להגדיר זאת כך: הצבת מטרה שאינה בהישג יד, אך ניתן להגיע אליה על ידי מאמץ והשקעה מצד המתאמן.

אם אדם לא יציב לעצמו חזון, או שהחזון שלו הוא משהו פשוט וקל להשגה – הוא יישאר באותו מקום של בינוניות (ולפעמים הרבה פחות מכך). ככל שהמטרה חשובה וגבוהה יותר, כן אדם יוציא מעצמו את מיטב הכוחות והכשרונות שבו כדי לעשות הכול על מנת לממש את המטרה שהציב.

רבי מתיא (במשנה טו, פרק רביעי של מסכת אבות) קובע כי על אדם תמיד להציב לעצמו שאיפות גבוהות, גם אם הוא יהיה ברמה הנמוכה שלהן. "הוי זנב לאריות" זה אתגר. "ואל תהי ראש לשועלים" זו הסתפקות בבינוניות. אולי כבוד יש שם, אבל לא אתגר שממצה את הכוחות, הכישורים והפוטנציאל של האדם.

מנחם זיגלבוים הוא מאמן אישי להצלחה ולמצוינות. לפרטים: eimunmz@gmail.com  ובפייסבוק.