הייתה לי אז וולוו סטיישן ישנה ועליה הרכבתי חנוכייה גדולה ומאירה, חנוכייה שהשגתי ושינעתי מהארץ בדמים מרובים מלווים בעמל וביזע.

הייתה זו השנה השניה שלי בבאזל ואני ראיתי את זה כהישג לא מבוטל. ובכן, החניתי את הוולוו ליד בית הכנסת ונכנסתי לשחרית שמח ומרוגש.

ואז נגש אלי יהודי, שמבוגר ממני בכ-30 שנה, פניו זעופות, מילותיו מוכנות בפיו והוא ירה אותם עלי בגרמנית מהירה וישירה: אני לא אוהב את החנוכייה על האוטו שלך, זה לא מתאים פה. לדעתי, זה לא מכבד את היהדות.

די תמים הייתי. ידעתי שיש מתנגדים לפעילות שלי, אבל לא חשבתי שחנוכייה על האוטו, שכתוב עליה חנוכה שמח עשויה לגרור התנגדות.

לא אשקר, לא היה לי קל. לא כייף לקבל ביקורת, בטח לא שוצפת וגועשת שכזאת, ובוודאי לא אחרי כל העמל והיזע שלי. ברגע הראשון עמדתי להשיב במילים שוצפות וגועשות מידה כנגד מידה, אבל ה' עזר לי ועצרתי, נשמתי עמוקות, הבטתי בעיניו ואמרתי:

תראה איזה יופי, אתה מתנגד לזה בתוקף, ואני בעד בכל המרץ. אתה לא אוהב את החנוכייה על האוטו, ואני, אני מאוד שמח ואוהב אותה. והנה אנחנו עדיין נשארים חברים וידידים, אמנם חלוקים בדעותינו, אבל אוהבים בליבנו.

אני עוד זוכר את ההפתעה על פניו. הוא היה מוכן עם תגובה הולמת לתגובה שהוא ציפה לה, אבל כעת הוא היה לרגע פעור פה. ואז, בחיוך רחב אמר, "שתהיה בריא רב צעיר, מה יהיה איתך? כבר אי אפשר אפילו לריב ככה כמו יהודים."

*

ולמה אני מטריח אתכם בערב סוכות עם סיפורי חנוכה?

ובכן, חג הסוכות הוא חג האחדות.

חג הסוכות הוא החג בו אנו מאגדים יחדיו ארבעה מינים שונים ואפילו קוטביים ומברכים עליהם ברכה.

יתירה מזו, אין לנו אפשרות הלכתית לברך ברכה בלי שנאגד יחד את כל הארבעה.

בשלש מילים, כל מה שנדרש מאתנו הוא 'אחדות, לא אחידות'.

אין אנו מתבקשים להיות אחידים, אנו בהחלט נדרשים לחיות בשלום ובשלווה, באהבה ואחדות בין אישית.

לפעמים נדמה לי שאנו נעשים יותר ויותר צרים בדעתנו, בלי יכולת הכלה של דעה או מחשבה אחרת ובוודאי שלא קוטבית. אבל זו לא האמת.

האמת היא, שאנחנו הרבה יותר טובים מזה, אנחנו כן ובהחלט יכולים לעמוד בדרישה הזאת של חג הסוכות ולהישאר חברים וידידים למרות חילוקי הדעות הקיימים בינינו.

זה הזמן להאיר את זה, לאפשר לעצמנו לשמוע דעה שונה ולהקשיב לה באהבה.

אחדות, לא אחידות.

חג שמח,

הרב זלמן וישצקי