וְעַתָּה לְכָה, וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל-פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת-עַמִּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם.. בפרשת השבוע, הקב"ה מטיל על משה רבינו להיות גואלן של ישראל ממצרים. אלא שמשה בענוותנותו כי רבה מנסה בכל דרך אפשרית להתחמק מהתפקיד המכובד הזה.. מִי אָנֹכִי, כִּי אֵלֵךְ אֶל-פַּרְעֹה.. כִּי כְבַד-פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן, אָנֹכִי.. ומבקש מה' – שְׁלַח-נָא, בְּיַד-תִּשְׁלָח.. ואל תכניס אותי לעסק..

בתגובה ה' מגיב בחומרה: וַיִּחַר-אַף ה בְּמֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי-יָדַעְתִּי, כִּי-דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא; וְגַם הִנֵּה-הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ, וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ.

כאן מצוי רמז לכך שמשה יכול היה לחשוש שמא לאהרון יהיה קשה להכיל ולקבל שהוא-אחיו הצעיר מקבל את ההנהגה ולכן מבטחו ה', אל דאגה, אהרון מפרגן לך בצורה מלאה..

מגואל ראשון לגואל אחרון – המסר וההשלכה לימות המשיח – עידן הגאולה:

היכולת לפרגן לאחר ובפרט למשהו שאף קטן מאתנו, אינה פשוטה ומצריכה אצילות ושאר-רוח גדולה. אך כשמשיח יבא זה יהיה בפשיטות כיון שאז לא תהיה כלל לא קנאה ולא שנאה ותחרות.

כשמשיח יבא יתגלה ויומחש לעין כל את אפסיותה של כל המציאות הגשמית ובמידה מסוימת אף הרוחנית , כיון שאין עוד מלבדו והוא הקיים היחיד וכולנו רק השתקפות חיוורת של המקור.

בעומדינו בסמיכות לגאולה עלינו לפתח את שריר הפרגון שלנו כלפי אחרים ולמגר את צרות העין כליל מהצלחת הזולת בגשמיות וברוחניות והבכל נקרב את הגאולה האמיתית והשלימה בקרב ממש.