בפרשת השבוע 'עקב', נקרא על מצוות לימוד תורה "ולמדתם אותם את בניכם…".

בלימוד תורה ישנם שני חלקים: החיוב של האדם ללמוד תורה בעצמו, והחיוב של האדם ללמד את בנו.

הרמב"ם ו'שולחן ערוך הרב' (בספרי ההלכה שמסכמים את המצוות),פותחים את החלק שעוסק בלימוד תורה, בחיוב של האדם ללמד את הבן ורק אחר כך בחיוב ללמוד בעצמו.

לכאורה, הציווי ללמד את הבן, הוא רק תוצאה של החיוב ללמידה עצמית, (ובגלל שהבן לא יכול לבד, אביו מלמדו); ואם כך מדוע לא נפתחת ההלכה בציווי ללמוד בעצמו?!

אלא שחז"ל רוצים ללמד אותנו, שגם כשהאדם לומד לעצמו, הוא צריך לעשות זאת כמו ילד; כשילד לומד תורה הוא עושה זאת בהכנעה כאמת א-לוקית מבלי לתהות על אמיתותה. כך האדם, למרות הצורך להבין ולהכיל את התורה בשכל האנושי, נדרש האדם הלומד, לעשות זאת בענווה והתבטלות כילד.

בלימוד תורה כהשכלה היסטורית, ללא הקדמה זו, האדם אינו מקיים מצווה, ואף הלימוד עצמו מנוגד לרצון ה'.