בעוד כשבוע בדיוק, ביום שני 9.12 יפתח הקורס היוקרתי של מכון רוהר ללימודי יהדות JLI בשלוחתו הנס ציונית, בקתדרה העממית של ב'קרית התרבות'. נושא הקורס כפי שהתפרסם ב'נס ציונה דוט קום' וכן בעתון המקומי הפופולרי 'כל נס ציונה', הוא – 'הדרך לחיים של משמעות' בעריכת הרב ד"ר סימון ג'יקובסון (ארה"ב, מחבר רב המכר Towards a Meaningful Life)

באתר החדשות של ידיעות אחרונות YNET מקומי פורסם אודות נושא הדרת הנשים בפרספקטיבה המתוכננת לבאי הקורס החדש העומד לראות אור שבוע הבא.

ביום חמישי בלילה התקיימה חתונתם של רני מרקוביץ עם אדוה עובדיה. החתונה התקיימה בגני כנען שבקיבוץ נען. את החופה ערך שליח הרבי מליובאוויטש לנס ציונה ורב קהילת חב"ד בעיר הרב שגיא הר-שפר

בשעה טובה הגיעו רבים מבני משפחת חורי לבית הכנסת חב"ד לחגוג ולציין את הגעת בנם לגיל שלוש ולחנכו בתספורת בה משאירים לו את פאות הראש כחלק מחינוכו. החל מיום זה הילד מתחיל, על פי המנהג, ללבוש ציצית קטן ולחבוש כיפה. בבוקר הילד אומר ברכות השחר.

שנת תש"ט (1949). אהרון רט, ניצול שואה, היה אז חייל והוצב במשרד קצין העיר בטבריה, עיר מגוריו. באותו יום חזר אהרון לביתו באוטובוס, כדרכו. באחת התחנות הבחין בתווי פניו של אחד העולים לאוטובוס, וליבו החסיר פעימה. האיש התקדם והתיישב בספסל האחורי. אהרון העיף בו עוד מבט והחוויר. זה האיש ללא ספק.

אדם פוגש באקראי את חברו ברחוב. שמא תאמרו כי זו פגישת יום ביומו, לא ולא! מדובר בשני חברים לספסל הלימודים אשר לא נפגשו זה יובל שנים. שניהם שעונים על משענותיהם, חזות פניהם עונה בהם כי הם ראו ימים טובים יותר מיום מפגש זה. פונה האחד לחברו ואומר, כמה זקנת ידידי, כמה קמטו פניך, זקנך הלבין ללא עת ומקלך אשר בידך כאלף עדים יעיד על מצבך הפיזי …

שאלה: מי ששכח ביום צום שזה יום תענית, ואכל או שתה – מה יעשה הלאה?

כשהכול מתערבב וכשהססמאות שולטות אי-אפשר לדבר בהיגיון. למה לא לכבד את ערכיו של ציבור החושב אחרת ולמה לעשות לו 'דווקא'?