"הייתי המום מהאווירה הכללית, הסדר התנהל כהלכה. היציאה לרחוב עם השירה והשמחה היתה דבר שלא יאומן. באותם רגעים אפילו לא השבתי על הבית והיה זה הסדר היפה בחיי…

…לפתע, ראה לנגד עיניו מחזה שלא ראה מאז היותו ילד: חנוכיה ובה נרות דולקים… מבטו נפל על פניהם החיוורות כסיד של ברוך מנדוזה, אשתו ורחל • סיפור מרגש מימיה הטראגיים של האינקוויזציה בספרד

בירכנו 'לישב בסוכה' ואכלנו מנות-קרב מחוממות. השירה החלה מיד וסחפה את כל החיילים, שישבו מקופלים על הרצפה

החיילים שפשפו את עיניהם בתדהמה: מדורה ענקית בערה בצמוד לקבר וקולות רמים של שירה ושמחה עלו סביבה, משל היה המקום מלא וגדוש חוגגים…

"בקרוב אצא למסע בשליחות הקיסרית. כשאחזור ממנו לא יישאר אף יהודי אחד בפטרבורג" הצהיר הסוקר דרז'אווין כשהוא מלא בשביעות רצון עצמית…

בלהט השירה והריקוד, שכח החסיד את היותו אסיר, שכח את המחנה ושכח את סיביר. הוא זכר רק את עובדת היותו יהודי, וכי היום הוא שמחת-תורה