אבל מה לעשות, אנחנו בני אדם קטנים וקצרי רואי, וככאלו אנו מסרבים להכיר אפילו בסיכון החמור ביותר אם לא ניתן לראות את השפעתו המיידית

כנראה שממציא החופש הגדול ניחן עדיין במעט חכמה לשמור על המצאתו בעילום שם. רק לדמיין מפגש שלו עם כמה הורים שאני מכיר מקרוב…

או אז, ברגעים הקריטיים האלו, מתברר יתרונו הגדול של האסטרטג המנוסה שהשקיע בשינון המילה 'אימא' לשעון המעורר הקטן…. "אשתי היקרה", אני מלמל מתוך שינה והתהפכות לצד שני "קומי, הילד קורא לך"….

הכורה האחרון שפגשתי היה דמות נחמדה מתוך משחק מחשב ישן נושן שכיכב בתקופת ילדותי. מעבר לכך לא יצא לי לפגוש כורים באופן אישי..

גדודים של מתעמלים מציפים את המדרכה הצרה. "אבא", שואלת ביתי, "לאן כל האנשים האלו הולכים"?

אזהרה! סוללה חלשה! נא להחליף או לטעון … כעת, אין לך מושג מהו האירוע, איפה הוא מתקיים, היכן אתה נמצא ואיך אתה מגיע.

גם מי שאינו מפחד מחושך יסכים איתי שלטפס בחדר מדרגות חשוך עם ארבע ילדות קטנות זאת לא בדיוק חוויה גדולה…

יום הולדת? = בלונים, ליצן, שקיות ממתקים ו…ילדים. עבורנו המבוגרים המשפט "עוד שנה ועוד שנה" קצת משבית את השמחה – אז מה יש לחגוג?

חג הפורים על שלל תחפושותיו נועד להזכיר לנו שכל ההתפלגויות, המחלוקות, המגזרים והעדות, אלו שכל כך חוצצים ומפרידים בינינו, אלו רק תחפושות. אם רק נדע להתעלם מהן, נגלה את זהותנו האמיתית..