אלו מכריזים: אין גבול לנדיבות לבו, "אין עליו". ואלו לוחשים: עזבו אותו, זהו הפראייר השכונתי ♦ מה דעתכם?

הילד או הילדה שעונים לנו תשובות קצרות, ולא מכבירים במילים. הילד ולעיתים הנער שמעדיף לשתף חברים, אך לא אותנו, ההורים. איך פועלים נכון עם ילדים מופנים? ויותר חשוב מכך, האם ניתן לעשות שינוי במצב?

המיזוג הנכון בו האדם בוחן כל דבר בשכלו מתוך רגישות מתאימה, לא נותן לגלי מוחו לשעבד את גלגל הרגש

מראה מושך, אישיות מעניינת, אינטליגנציה וכשרון – לכל אלה יש משקל מסוים והם עשויים להוות גורם משיכה בין שני אנשים – אולם הטוּב הוא זה שמעורר את האהבה

אעשה עבורך הכל מ- א' עד ש'. את האות ת' אני משאיר עבורך.. תנקי, תכבסי, תבשלי. היה רק חסר שיסיים באיחול ותתפוצצי…

הנה הגיע הרגע ואנחנו כבר "אחרי החגים". השגרה נכנסה בעוצמתה וכל אחד מאתנו נדרש לחזור במהירות אל דרישות היומיום. ברכת "חורף טוב" מתחילה להישמע, ולעיתים נדמה כי אנו מצפים לגשם שיבוא וישטוף את שאריות החגים…

כל זוג מצוי חווה מעת לעת מצבי מתח ולחץ. על אחת כמה וכמה בני זוג שטרם זכו להביא ילדים לעולם..

הילד מתמרד ועונה לנו בחוצפה, מתעלם מאתנו ואינו מסדר את חדרו. הילד מפריע לנו ומציק לאחותו. אחרי הכל, איך נחוש רגש של אהבה ברגעים אלו כלפי ילדינו?

"כבר זמן רב שאני שם לב, שהרצאות זה לא מספיק, אם רוצים באמת לעזור לאנשים להתקדם, להשתפר, לעלות במדרגות הקדושה בכל תחומי החיים, חייבים סדנא, חייבים קורס עם ליווי צמוד, משהו שיטתי ועקבי".

נתינה מעבר מתוך בחירה אישית וערכית, אינה ’פראייריות’! אדרבא, היא מגיעה מאבירות לב, עוצמה פנימית והבנה מעמיקה על חשיבותה של נתינה וחסד..