בפרשה הקודמת למדנו על תורת בעלי החיים. השבוע עוברת התורה לדון בתורת האדם – במצבי טומאתו ובדרכים לטהר אותו מן הטומאה

ימי ספירת העומר הם שלב-ביניים בין חג-הפסח לחג-השבועות, ותקופת הגלות היא שלב-מעבר בין ימי הבית לזמן הגאולה

כשהיינו ילדים ונסענו לטיולים עם ההורים, היינו נוהגים לשחק במשחקי חידות וחשיבה לאורך הדרך. כעבור כמה שעות כשאבא הכריז "הגענו", כולנו אמרנו פה אחד: "כל כך מהר? עוד לא סיימנו לשחק…". לצאת ממצרים ברמה הפיזית, היה ברגע אחד. אבל להוציא את מצרים מתוך הלב של בני ישראל, מתוך התודעה – זה תהליך..

בעל-חי אינו יכול לשנות את טבעו, אך לאדם יש בחירה חופשית. ברצונו יהיה נזר הבריאה, אך עלול להיות גרוע מבעלי החיים.. דוגמא? הנאצים ימ"ש..

חג הפסח, "זמן חירותנו", מהווה עבורנו תזכורת והסברה למשמעותה האמיתית של חירות.

בהמשך לפרשה הקודמת ויקרא, מוזכרים גם בפרשתנו דיני הקרבנות השונים והפעם בהדגשת הציוויים המיוחדים לכהנים, הלא הם אהרון ובניו

המצרים – שהכבשים היו אלוהיהם – שאלו את ישראל מה זה לכם? ואלו השיבו: לשחטו לקרבן פסח כמצוות ה עלינו, העומד להכות את בכוריכם…

קבוצת אנשי-מדע שאלו את הרבי מליובאוויטש – בין השאר – מהו תפקידו של רבי? השיב הרבי, "החשמל מאיר ומחמם ומביא תועלת עצומה, אך לשם כך יש להסיט את המתג הנכון.."

היה היה זוג, שמידי שנה בשנה, כל פעם, הבעל מצא חומרות חדשות להחמיר, שכמובן, מי מבצעת אותם? אשתו…

שנה אחת הוא מגיע לאישתו ואומר לה..