את החיבור החזק לבורא-העולם באמצעות הנחת התפילין איש לא יוכל לנתק. רבבות יהודים החלו להניח תפילין מדי יום ביומו בזכות אותה הנחת תפילין בצבא, בתחנה המרכזית, בקניון או ברכבת.. בדרך-כלל זה לא נגמר בתפילין, שהרי כבר אמרו חז"ל: "מצווה גוררת מצווה"

בתוך שמונה שעות הגיע מענה מהרבי מליובאוויטש בזה הלשון: "לבדוק תפילין, לבדוק מזוזות גם במחסן, לערוך את החופה ביום ובשעה שנקבע מראש ויהיה בהצלחה רבה".

את הסיפור של מרים אנו מזכירים בכל יום, בשש זכירות, ואומרים 'זכור את אשר עשה ה' אלוקיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים".. מה היה הסיפור של מרים ומעל שכרה עם הרב ישעיהו וייס

פעמים רבות התבקשתי ונשאלתי – מתי תוכלי לכתוב משהו על דחיינות? אבל איכשהו תמיד דחיתי את זה. "אכתוב על זה לעלון הבא…אבל החלטתי… לעשות דוגמה אישית! כשכותבים על תופעת הדחיינות, צריך לכתוב על כך- והיום!

במקומה של הבקתה העלובה, עמד ארמון מפואר ורחב-ידיים, משרתים במדים מגוהצים עומדים בשער ומוכנים לשרת את האורחים הנעלים…

חשבת פעם שאפשר ללמוד משהו גם מקרשים? • היסודות של המשכן הם הקרשים. אותם עוטפים, מקשטים ביריעות ומכניסים את הכלים • כך גם צריך להיות אצלנו.

דווקא עכשיו, כשהמלחמה מתקרבת לנקודת ההכרעה, חיוני לעמוד איתנים ונחושים להשלים את המלאכה עד הניצחון המלא. זה יהיה הדבר המוסרי ביותר, הצודק ביותר והנכון ביותר.

ההיגיון ברעיון שהשני מסוגל לעשות עבורך את כל העבודה קונה שביתה בלב דמויות השואפות לתפעל עולם ומלאו ללא כל צורך בחשיפת יתר. הם פשוט ימשכו בחוטים מאחורי הפרגוד בעוד שעל שלוחיהם מוטלת חובת ההוכחה וההתמודדות עם מציאות שאינה בהכרח תמיד אוהדת.

כאשר ישנו "בחוקותי תלכו" אזי ההגנה הגשמית באה בדרך ממילא. ואם הצבא צריך להגן בגשמיות, הם צריכים להיות פעילים גם בענינים רוחניים.