מכתב פלאים / סיפור לשבת

זה היה לפני כמחצית יובל שנים. ראובן (שם בדוי), תושב מונטריאול הקנדית, עמד לפני הכרעה כבדת משקל. הוצעה לו עסקה גדולה, אם אפשרות לרווחים מפולפלים. אך לשם כך היה עליו להשקיע סכום ענק, שאם ירד לטמיון – הוא יהפוך לעני ואביון מרוד. ראובן התלבט מאד אם ללכת על זה או לא. הוא התייעץ עם כמה מידידיו, ביניהם חסיד חב"ד מובהק. החסיד, כמובן, הציע לו לכתוב אל הרבי מליובאוויטש מלך המשיח ולשאול בעצתו. הידיד סיפר לו על גדולתו של הרבי בכלל, ובמיוחד על כך שרבים רבים מתייעצים עמו בכל הנושאים, ותמיד מאושרים כי שמעו לעצותיו. ההצעה מצאה אצל ראובן אוזן קשבת והוא פנה ליישמה. הוא כתב מכתב לרבי, פרט את מהות ההצעה שעומדת בפניו, את הכדאיות מול הסיכון, ושאל אם דעתו הקדושה של הרבי מצדדת בעד העסקה. ראובן המתין בדריכות כמה שבועות לתשובה – אך זו בוששה להופיע. השבועות הפכו לחודשים – ובינתיים הוא היה עשוי להפסיד את ההזמנות, שעדיין לא החליט אם טובה היא עבורו או לא. לבסוף, אחרי התלבטויות רבות, החליט על דעת עצמו לעשות את העסקה – וברוך השם, הצליח. הכול הלך במישרין, הוא הרוויח מהעסקה סכום גדול, והפך להיות מן הגבירים שבעירו. ביום מן הימים, לאחר תקופה ממושכת מאוד, הגיע ראובן לביתו וגילה בתיבת הדואר מכתב מהרבי. מה קרה, פתאום? תהה לעצמו. מדוע נזכר בי הרבי? אהה, התחלפה התהייה בכעס-מה. כעת, משהפכתי לעשיר, נעשיתי מבוקש על-ידו. כשהייתי אני צריך אותו וזקוק לעצתו וברכתו, לא הואיל הרבי לענות לי. ועתה, כאשר שמי הולך לפניי כנדיב ובעל צדקה גדול, הוא בוודאי מעוניין כי אתרום למוסדותיו. מרוב כעס, לא טרח ראובן אפילו לפתוח את המכתב. הוא לא ההין להשליך אותו, אבל הוא תחב אותו לאיזו מגירה, בין מסמכים מיושנים ועד מהרה שכח ממנו. לאחר תקופה קצרה נולדה לראובן בת למזל-טוב. במשך השנים, גדלה הילדה והתבגרה, עד שהגיעה לפרקה. היא הכירה בחור בן-טובים, והשניים החליטו כי הם מתאימים זה לזו. אך מחסום בעייתי עמד בפני סגירת השידוך. הבחור היה ממשפחה ספרדית, וראובן, אבי הבחורה, מגיע ממשפחה אשכנזית מיוחסת. לדבריו של ראובן – מאז ומתמיד הקפידו במשפחתו להינשא רק לבני-זוג ממוצא זהה. הוא הטיל אפוא וטו על הנישואין. הוא אמר לבתו, כי אם תינשא לבחור ספרדי – עליה לשכוח מאביה מולידה… "או אני – או הוא", הטיל את כל כובד משקלו בעניין. אולם הבת הייתה…