חזרו מכינוס השלוחים עם סיפורים

בליל שבת הקודם שעות לאחר סעודת ליל שבת עשרה איש היו ישובים על כסאות מהודרים, סביבם מספר כפול העומד וידיו נסמכות על משען הכסא, כאשר מאחור מקיפה אותם טבעת הדוקה יותר של בחורים אשר טיפסו על כסאות ומטים אוזן לשמיעת כל הגה מלמעלה. כך, מעגל בתוך מעגל, התגבשו להן ההתוועדויות המרתקות בליל 'שבת השלוחים' שעברה. עמוסות שלוחים ותמימים שאוזנם שיוועה לבדל מסר חסידי. ומי טוב לך משלוחי הרבי? – הנה, הרב שבתי סלבטיצקי, בעמדת הרצאה. פיו מפיק מרגליות נוצצות. מולו מתיישב לפתע ר' אורי רווח, עיתונאי לשעבר וחסיד בהווה ובעתיד שמציג שאלה שמציקה לו זה זמן רב: אחדות הוא מחפש בחב"ד, אחדות. "אספר לך סיפור" עונה לו הרב סלבטיצקי, "שממחיש לך עד כמה שורשית היא מידת אהבת החסידים". והוא פותח ומספר: * * * הדבוקה האנושית הגועשת מיטלטלת ללא כיוון מוגדר. המונים גודשים כל פינה ב-770, מתמודדים על כל סנטימטר שנראה פנוי לרגע. אפס – דממה מוחלטת משתלטת שעה שדמותו הדורת-ההוד של הרבי נראית במבואות ה'שביל'. העיניים ננעצות, בולשות, מטפסות ומאתרות סדקים בין הראשים הצפפוים כדי לצפות ולו לרגע בנהרה, באור הגדול שעל פניו המחויכות של הרועה הנאמן. שמחת תורה היא היום! פתאום מזנק מישהו למקום שיוחד לשם ריקוד ההקפות של הרבי. הוא למעשה ממש ניצב בדרכו של הרבי. ידיים חסונות נתפסות בין רגע בדש בגדו: אתה מעיז להכנס למקומו של הרבי? סור נא מכאן מייד! – – – ההלך לא מרפה. זרועותיו חובקות את עמודי הברזל בלפיתה איתנה שמשמעותה – היצמדות עיקשת. "אני אזוז מכאן", הוא קורא בגרון ניחר, "רק תנו לי רגע אחד!". משא ומתן רגעי שלא מוליד תוצאות והרבי כבר כאן! הסובבים נסוגים. רק הוא נשאר, והרבי שואל אותו למבוקשו. לרגע נדמה לו שקולו בוגד בו. הוא כבר בקיא בעל-פה בפרטי הדברים אותם הכין מבעוד מועד לאומרם לרבי אך הוא מעורפל מהתרגשות. "אני ממונטריאול, יש לי שכן שאין לו ילדים. הבטחתי לו שאחזור מכאן עם ברכה". מילותיו יוצאות בחטף, חוששות לאבד את סגוליות המעמד. מזדרזות לסיים. לא להטריח את הרבי. "בשורות טובות", אומר הרבי, וליבו של ההלך עולה על גדותיו! הרבי ברך! אותה שנה השכן נפקד, ב"ה. הברכה נתקיימה. אבל לא זו בלבד – הולם הרב סלבטיצקי בעוד הברזל חם. "דע, ר' אורי, שגם אותו אדם עצמו, המבקש, היה חשוך ילדים! אבל ראה למי הוא ביקש את הברכה: לעצמו? – לא;…