סוד ההנהגה: מסירות נפש- מאמרו השבועי של הרב מנחם ברוד
בשבת-קודש י' בשבט תש"י אירעו חילופי משמרות בעולמנו. ביום זה נסתלק הרבי הקודם מליובאוויטש, רבי יוסף-יצחק שניאורסון, והחלה להאיר שמשו של חתנו וממלא מקומו, רבי מנחם-מענדל שניאורסון, שמאז ידוע ומוּכר בעולם כולו בתואר 'הרבי מליובאוויטש'. היום הזה קושר אפוא שני מנהיגי ישראל אלה, שדמותם מסמלת יותר מכול מסירות-נפש שאין לה גבולות. הרבי הריי"צ התפרסם במיוחד בזכות מסירות-הנפש המופלאה שנהג מול המשטר הקומוניסטי העריץ ברוסיה הסובייטית. זו הייתה מסירות-נפש במובן הפשוט ביותר – סיכון החיים למען קיום היהדות. הוא עצמו, ומאות חסידיו ושליחיו, סיכנו את חייהם מדי יום ביומו כדי לחנך ילדים ברוח היהדות, להקים מקווה-טהרה, לקיים מניינים לתפילה, לספק בשר כשר ולערוך ברית-מילה. ואכן, הוא נאסר ונידון למוות, אולם בחסדי ה' ניצל מידי הקומוניסטים והצליח לצאת אל העולם החופשי, בעוד שליחיו הנאמנים נשארים ברוסיה וממשיכים במלאכת-הקודש של השמירה על גחלת היהדות. הרבי, שעונה קשות בזמן מאסרו, היה שבור ורצוץ, אך הוסיף לפעול בלטוויה ובפולין, ואחר-כך באמריקה, למען קיום היהדות. הוא, במסירות-נפשו, הניח את היסודות לאימפריה הגדולה שביסס והרחיב לממדי-ענק חתנו וממלא-מקומו. 'לייצר' יהודים אצל ממשיך דרכו, הרבי מליובאוויטש, ראינו מסירות-נפש מסוג אחר. זו מסירות-נפש בתנאי העולם החופשי. אין מדובר דווקא בסיכון החיים, אלא במסירת כל הכוחות, המשאבים והמאוויים למען עם-ישראל. מסירות-נפש זו היא סודה של חסידות חב"ד, בהנהגתו המופלאה של הרבי. מסירות-נפש זו החלטתו של הרבי שלא לצאת אף ליום אחד של חופשה בכל שנות הנהגתו. מסירות-נפש היא הנכונות להתמסר לגמרי לבעיותיו של עם-ישראל, לקבל בלילות את המוני בית-ישראל, להשיב על מכתביהם, לעמוד שבע ושמונה שעות על הרגליים כדי להעניק מברכותיו ומעצותיו לכלל-ישראל. מסירות-נפש היא העיקרון שהציב הרבי לפעילות חב"ד – לא לעשות מה שנראה טוב ומועיל לחב"ד, אלא "חב"ד צריכה לעשות מה שאחרים אינם רוצים או אינם יכולים לעשות". וכמו שאמר פעם אחת לרב חב"די מכובד, ששאלו אם לעסוק בענייני הכשרות: "בשר כשר יש אחרים שמוכנים לייצר; תפקידך 'לייצר' יהודים שירצו לאכול בשר כשר"… אזהרה ותקווה מסירות-נפש היא מלחמתו הבלתי-מתפשרת של הרבי בניסיונות לסכן את ארץ-ישראל ויושביה על-ידי ויתורים לאויבי ישראל. הרבי ידע שהעמדות שהוא…