מי אתה, הבן הרשע?

מי אתה, הבן הרשע? מה בוער בנפשך? מדוע אתה יורה חצים ובוחר בהתרסה? "מה העבודה הזאת לכם". 'לכם' ולא לך? ממה אתה פוחד? במי אתה נלחם? מה גרם לך להתנכר, להוציא עצמך מן הכלל, מכולם? אולי העבודה מטרידה אותך ולכן אתה אומר "מה העבודה". בחג החירות, כך לפי תפיסתך, החירות אמורה להיות שלמה. חופש בלא יגיעה. אולי אתה מבקש לחוש קרבת ה' בלא עמל וטרחה. כקין, אחיו של הבל, חפץ אתה כי ישעה ה' למנחתך בלא כל שינוי מצדך. על כן אתה זועק "מה העבודה? מדוע זורעים בדמעה? מדוע דורש ה' הקרבה"? כופר אתה בצער היגיעה, אינך נכון להשיל מעליך יצרים ותאווה, בדרך להר האלוקים, לרוח הגדולה. אם כך, הבה נגלה לך סוד עתיק, ישן נושן. אין חירות נעלה מחירות העמל. חירות מן הכבלים החיצוניים המושלים בנו כל העת. עמל המאפשר לחשוף את הטבע הישראלי הבוער בך באמת. נספר לך, בן יקר, כי הקב"ה מתבונן בעמלך ולא בהישגיך, מחשיב את דרכך ולא את תוצאותיה. כבר אז, במצרים, עת בחר רבש"ע בעם ישראל להיות לו לעם, הוא הגדיר את העיקר: עבודת הפסח. מי אשר יבחר לו דרך מלאכת ה', מי אשר יכריזו מזוזות ביתו כי ביתו הוא משכן של עמל, יזכה שיפסח ה' על ביתו ולא יינגף. ואתה, בן יקר, חוששני שאילו היית שם לא היית נגאל… אבל ברוך ה' אתה כאן. כאן בארץ, בדור הגאולה אפילו את המתריסים מכניס ריבונו של עולם תחת כנפי השכינה. אך אילו היית שם… מי אתה, הבן הרשע? מה העלה את חמתך? אולי מטריד אותך עניין אחר: "מה העבודה הזאת לכם", "לכם" ולא להם. במה זכיתם שיפסח ה' על בתיכם, והרי למצרים דמיתם, "הללו עובדי עבודה זרה", והללו גם כן! אולי אינך נלחם בחשיבות העבודה, אולם אתה ממאן להכיר בבחירה – במה זכתה אומה אחת יותר משאר האומות שעל פני האדמה? אינך סולח לנוכח האפליה, מדוע אותם הרג ועלינו פסח. 'פסח- על שום מה'? אם כך, נלחש באזנך כי כבודו של העמל במקומו מונח, אך אין הוא חזות הכל. קדמה לעבודה הסגולה, הבחירה. לא ככל העמים בית ישראל. זכינו לתכונות אחרות. ביישנים, רחמנים, גומלי חסדים, ועם זאת עזים שבאומות. מסוגלים לגלות את מלכות ה' כאן, על פני האדמה הזאת. מאחר שזכית להיות בן לאומה הזאת, הרי בין שתרצה ובין שתכפור, בין שתהיה רשע או צדיק, הנך בן בין הבנים. אתה בז לבחירה הזאת, בן יקר, מפני שהורגלת לבחון הכל במבט חיצוני, אך בעומקם של דברים חביב האדם, נושא צלם אלוקים, מכל הבריאה,…