המדינה היהודית המתכרסמת -מאמרו השבועי של הרב מנחם ברוד

לפני חמישים ותשע שנים הדהדה בעולם ההכרזה: "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל". המדינה הזאת קמה והתפתחה, והגיעה להישגים גדולים, אבל דווקא בנקודה העיקרית של הווייתה – היותה מדינה יהודית – חלה נסיגה גוברת והולכת. חסד עשה עמנו הקב"ה בהופעתם של גורמים כדוגמת ח"כ עזמי בשארה, המניפים את דגל 'מדינת כל אזרחיה', והמאלצים את היהודים להיאחז במושג 'מדינה יהודית'. אילולא אותם גורמים, סביר להניח שצמד המילים הזה היה ננטש לגמרי, ואף היה נהפך למילת-גנאי גזענית. ראו מה קרה לביטויים כמו 'התבוללות' ו'נישואי תערובת', שבעבר נחשבו שליליים לחלוטין. מאבק בהתבוללות היה הדבר היהודי ביותר והערכי ביותר, והמדינה ראתה בו אתגר מרכזי. ואילו בימינו נהפכו נישואים בין יהודים ללא-יהודים לסוג של נאורות והשתחררות מכבלי דעות קדומות. מי שימחה על נישואים כאלה ייתפס מיד כקנאי חשוך. החזון העכשווי התביעה, המוצגת בפי גורמים בציבור הערבי ובשמאל הישראלי הקיצוני, להפוך את המדינה ל'מדינת כל אזרחיה', היא תוצאה טבעית מדחיקת המרכיב היהודי במהותה של המדינה. אותם גורמים זיהו היטב את התהליך המתחולל זה שנים. הם ראו כי הדמוקרטיה ו'שלטון החוק' נהפכים לערכים המרכזיים. הם קלטו את היחס השלילי המתפתח כלפי ערכים כמו גאולת אדמות הארץ, הקמת יישובים יהודיים, אחיזה יהודית. במידה רבה הם פשוט קראו לילד בשמו. ובאמת, ראו במה משקיעה המדינה היהודית את עיקר תשומת-ליבה בחמש-עשרה השנים האחרונות – בהקמת מדינה פלסטינית בלב-ליבה של ארץ-ישראל. ממשלה אחרי ממשלה משקיעות בתהליך הזה את מרבית זמנן וכוחותיהן. אין איש שואל, האוּמנם לשם כך קמה המדינה היהודית?! למרבה תסכולן של הממשלות, דווקא הערבים מקלקלים את התגשמות החזון ה'נשגב' הזה, אבל אילולא הטרור כבר מזמן היינו מקימים את המפלצת הזאת בלב ארצנו. מלחמת ששת-הימים הולידה פרץ של התעוררות יהודית. פתאום התחברו המוני יהודים אל השורשים היהודיים העמוקים ביותר – הכותל המערבי, קבר רחל, מערת-המכפלה. בלב נרגש פסעו יהודים בשבילי התנ"ך, בחבלי יהודה ושומרון. התשוקה להיאחז באדמות-הקודש הללו הייתה הביטוי הטבעי של ההתעוררות הזאת. אבל נראה שנותני הטון במדינה נבהלו מההתעוררות היהודית הגדולה, ועשו הכול כדי לדכאה. אדמת ארץ-ישראל נהפכה ל'שטחים'. מיישבי הארץ נהפכו ל'מתנחלים', מילה שהוטענה במשמעויות…