להיות יהודים גם "אחרי החגים" / מאמר דעה

הרבה פולמוסים והתנצחויות נדחו הצידה עד 'אחרי החגים'. בחודש החגים אנחנו רוצים להרגיש אחרת ולא לעסור בענייני יום-יום קטנוניים. חג הוא זמן של שמחה והתעלות-נפש. אחרי החגים, כשנחזור לשגרת החולין – נדבר על זוטות. אבל החגים חלפו והנה הגענו ל'אחרי החגים'. אנו שבים לחיי היום-יום. השבת, שבת בראשית, נעשה את הצעד הראשון – זו השבת הראשונה של השנה שבאה אחרי החגים, לאחר שאנו כבר שבים (במידה מרובה) לחיים רגילים. לא להיפרד מהחגים הנקודה שבה אנו עומדים כעת, היא אולי החשובה ביותר מבחינת עומק השפעתו של חודש החגים. כל עוד היינו נתונים באווירת החג – כאילו היינו במקום אחר, באווירה אחרת. עכשיו, כשאנו חוזרים אל קרקע החולין, מתחיל המבחן האמיתי. עכשיו אנו קובעים אם נאמר שלום לחודש החגים ונחזור למה שהיינו לפני החגים, או שנישא איתנו למשך כל ימות השנה את המטען הרוחני הרב שספגנו בחודש תשרי. מבחינה זו, הצעד הראשון הוא הקובע. אם מיד בשובך לחיי השגרה אתה מביא איתך את כל העושר הרוחני שספגת בתקופת ההתעוררות של החגים – יש סיכוי סביר שתכנים אלה ילוו אותך גם הלאה. מכאן חשיבותה הגדולה של השבת הראשונה – שבת בראשית. מדוע בעצם שלא יהיה לנו יום-יום חג? כמה טוב ונעים היה לנו בתקופת החגים, שעשתה אותנו נינוחים, מסבירי-פנים איש לרעהו, מלאי שמחה וחדורי אמונה. למה לא תשרה אווירה מופלאה זו בתוכנו כל ימות השנה? – לשמור על רוח ההתפייסות והוויתור ההדדי של ערב יום-הכיפורים; להוסיף לאהוב את התורה ומצוותיה באותה שמחה שבה רקדנו עם התורה בשמחת-תורה; לחוש מאוחדים כשם שחשנו במהלך החודש הזה. למה בעצם לא? זה אפשרי. הלוא לשם כך ניתנו לנו החגים – כדי שיקרינו מערכיהם על כל ימות השנה. אלא שהדבר דורש קצת מחשבה ותשומת-לב, כדי שלא נניח לחודש מופלא זה לחלוף כלעומת שבא, אלא ניטול ממנו את הכוחות והכיוונים למשך השנה שלפנינו. נתונים מפתיעים סקר מקיף שפורסם בשבועות האחרונים מגלה כי הציבור נעשה מאמין יותר וכי הכמיהה לערכי יהדות ומסורת גוברת במידה ניכרת. 71 אחוזים מהציבור מצהירים כי הם מאמינים באלוקים "בהגדרתו הדתית" (אנו יודעים שגם 29 האחוזים הטוענים כי אינם מאמינים, באמת גם הם מאמינים, אבל עדיין אין הם רוצים להודות בזה). 60 אחוזים אומרים כי הם מאמינים שהאלוקים הוא שברא את העולם. 39 אחוזים מכלל הציבור אומרים כי הם מתקרבים יותר…