כי מלאה הארץ חמאס -מאמרו השבועי של הרב מנחם ברוד

כשמנסים לעקוב אחר החדשות בזמן האחרון מתחילה להתגנב לראש שאלה מפחידה: האומנם הקולות הנשמעים באמצעי התקשורת הם של בני-אדם נורמליים ובעלי דעה שפויה? העניינים כבר עברו מזמן את גבול הוויכוח על עמדות ועל השקפות. אתה שומע את הדברים ואינך מאמין. שוב מוליכים מדינה שלמה להרפתקה שאת תוצאותיה המרות כבר ראינו בבהירות בעבר. עוטפים זאת במילים יפות כמו 'תהליך מדיני', 'שיחות שלום', 'התקדמות' – אבל כולנו יודעים בדיוק לאן זה מוליך. איך אנשים נורמליים מסוגלים לחזור שוב ושוב על אותה טעות, ככלב שב על קיאו?! איך מי שנכוו פעם אחת ושתיים ושלוש, מכניסים שוב ושוב את הראש לתוך האש?! קשה שלא להתבלבל אתם מאזינים למהדורות החדשות ואינכם יכולים שלא להתבלבל לגמרי. מצד אחד מדברים על מבצע צבאי מקיף שאמור להתקיים ברצועת עזה. הכול תמימי דעים שזו רק שאלה של זמן, או גרוע מזה – מחכים ל'עילה'. ובמילים ברורות יותר: הדרג המדיני ממתין לטיל שייפול חלילה בבית-ספר או בגן-ילדים כדי שתהיה לו 'הצדקה' לפעולה הצבאית. בינתיים האוייב מתעצם, מתבצר, נערך. משמעות הדברים, שהקרב יהיה קשה יותר ואולי יגבה מאיתנו קרבנות רבים יותר. הנשק זורם לרצועה באין מפריע. טילי הקסאם הפרימיטיביים מתחלפים בטילי גראד מתקדמים, שמגיעים עד נתיבות. ברור לחלוטין שניאלץ להיכנס פנימה ולבער את קיני הטרור, כי לא נוכל לחיות לצידה של מדינת טרור צמאת-דם. ובאותה עת ממש מדברים בכירי הממשלה על 'חזון' – לא חזון אחרית הימים, אלא חזון המדינה הפלסטינית. סוף-סוף יש לממשלת ישראל 'חזון' של ממש, תכלית קיומית – לכונן מדינה פלסטינית בשטחי יהודה ושומרון. אבל רגע, כבר יש מדינה כזאת ברצועת עזה. ראינו בדיוק מה קורה שם ולאן הביא אותנו ה'חזון' הזה. ואולי כוונתה של הממשלה היא פשוט לגרום לכלל אזרחי המדינה לחוש על בשרם הזדהות עם תושבי שדרות. זה באמת לא יפה שרק תושבי שדרות ויישובי מערב הנגב נהנים מפירות השלום ומהשלווה שהנסיגות וה'התנתקות' הביאו עלינו. מן הראוי שגם תושבי ירושלים ותל-אביב, כפר-סבא ונתניה, עפולה ומודיעין, יטעמו ממנעמי השלום. כאשר המחבלים יוכלו לשגר טילים כמעט לכל עיר בארץ, או-אז נהיה כולנו מאוחדים ונכיר היטב את טעמו של 'צבע אדום'. אם כל המחדלים וברצינות: דורשים מקברניטים, בצדק, לקבל אחריות למחדליהם. נושאי תפקידים שכשלו נתבעים, בדין, לפנות את כיסאותיהם.…