סערת מוחות בסערת רוחות

קשה לא לקשור את הסערה החומרית – הרוחות, הסופות, השלג והגשם – של היממה האחרונה עם הסערה הנפשית המתחוללת בציבור בעקבות פרסום הדו"ח הסופי של ועדת וינוגרד. אך אין אנו צד לחשבונותיו של הקב"ה. יודעים רק דבר אחד – האמונה ש"כל דרחמנא עביד – לטב עביד": כל מה שה' עושה, לטוב הוא עושה, שגם זו לטובה, ואין לערער על כך. עם זאת… העם היושב בציון נראה לפעמים כאילו הוא שוכח את "הנורמות המיוחדות" של העם הזה. הוא אמנם מוכן כתמיד לתת ביקורת וכן לקבלה. אך אילו זה היה המאפיין העיקרי שלנו, היינו מזמן חלילה מתפרקים ונפרדים איש מאחיו, איש מרעהו, ואז מה אנו ואנא פנינו…? אלא, שרק לפעמים "שוכחים" את הדבר שהופך אותנו להיות עם – קבלת התורה. אם את עשרת הדיברות קבלנו בפרשת "יתרו" בשבת שעברה, הרי השבת, פר' "משפטים", מקבלים עוד הרבה מצוות, רובן מן הסוג שבין אדם לחברו. בסיום הפרשה אנחנו מקבלים על עצמנו את עול התורה כולה באימרה מיוחדת במינה: "נעשה ונשמע" – כאחד שקונה את הסחורה מבלי לבודקה קודם… ­­­­­­­­­­­­­­­——————— "ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע." [שמות כ"ד 7] כשנגלה המקום לתן תורה לישראל, לא על ישראל בלבד הוא נגלה, אלא על כל האומות. בתחילה הלך אצל בני עשו ואמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו: מה כתוב בה? אמר להם: לא תרצח. אמרו לפניו: ריבונו של עולם, כל עצמו של אותו אביהם רוצח הוא ("והידיים ידי עשו") ולא הבטיחוֹֹ אביו אלא על החרב ("ועל חרבך תחיה")- אין אנו יכולים לקבל את התורה. הלך לו אצל בני עמון ומואב ואמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו: מה כתוב בה? אמר להם: לא תנאף. אמרו לפניו: רבנו של עולם, כל עצמם של אותם האנשים אינם באים אלא מניאוף ("ותהרין שתי בנות לוט מאביהן וגו')- אין אנו יכולים לקבל את התורה. הלך לו אצל בני ישמעאל, אמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו: מה כתוב בה? אמר להם: לא תגנוב. אמרו לפניו: רבונו של עולם, כל עצמם של אותם האנשים אינם חיים אלא מן הגנבה ומן הגזל ("פרא אדם, ידו בכל ויד כל בו")- אין אנו יכולים לקבל את התורה. לא היתה אומה באמות שלא הלך ודיבר ודפק על פתחה, אם ירצו ויקבלו את התורה. ואחר כך בא לו אצל ישראל, אמרו לו: "נעשה ונשמע", זהו שאמר: "יי מסיני בא וזרח משעיר למו, הופיע מהר פארן ואתה מרבבת קדש, מימינו אש דת למו." [ספר האגדה,…