הגאולה כמציאות ממשית -מאמרו של הרב מנחם ברוד

אחד ממנהגיו הידועים של הבעש"ט היה לאכול בחג האחרון של פסח שלוש סעודות. הסעודה השלישית, שהייתה נערכת לפנות ערב, נקראה 'סעודת משיח'. הבעש"ט הסביר זאת בכך, ש"ביום הזה מאיר גילוי הארת המשיח". כעבור שבעה דורות הוסיף האדמו"ר החמישי של חסידות חב"ד, רבי שלום-דובער מליובאוויטש, פרט נוסף: הוא תיקן לשתות בסעודה הזאת ארבע כוסות, כשם שנהוג בליל הסדר. התנוצצות של האור מנהגים אלה נותנים ביטוי לתהליך גדול שמתחולל בעולם מימות הבעש"ט והלאה. כל ספרי החסידות מדברים על כך, שהתגלותם של הבעש"ט ושל שיטת החסידות היא הכנה לימות המשיח. הבעש"ט הוא התנוצצות אורו של משיח – זו הלשון המקובלת בקרב אדמו"רי החסידות. ידועה האיגרת שכתב הבעש"ט, ובה הוא מספר על 'עליית נשמה' שהייתה לו, ושבמהלכה הגיע עד היכלו של המשיח. שאל הבעש"ט את המשיח: "אימתי קאתי מר?" (=מתי יבוא מר?), וענהו המשיח: "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה". מכאן נובעת האמונה, שהפצת מעיינות החסידות בכל חלקי העם היא הכנה לביאת המשיח. הופעת החסידות היא אפוא סוג של הכנה רוחנית, שמכינה את העולם לקראת התגלותו של המשיח. מי שיתעמק במהותה של החסידות ובמסגרת החיים שבנתה, ימצא קווים רבים שמתחברים עם מושגים הקשורים בתקופת המשיח. העיסוק בפנימיות התורה הוא הכנה לתורתו של משיח. ההתלהבות והשמחה בעבודת ה' קשורות אף הן לאופייה של עבודת-ה' שתהיה בימות המשיח. ויש הרואים גם בכל העניין של דבקות בצדיק והתבטלות מוחלטת כלפיו, מעין הכנה לדבקות ולהתבטלות שכולנו נחוש כלפי המלך המשיח, שאף הוא יהיה שילוב של אישיות רוחנית, מלך ומנהיג. גם המנהג של 'סעודת משיח' נקשר לתפיסה זו. הרעיון שמאחורי הסעודה הוא, לקבל את הארת המשיח לא רק בכלים הרוחניים של הבנה ורגש, אלא בצורה של סעודה, שהאדם אוכל ומרגיש את טעמה, ואחר-כך היא מתעכלת בקרבו ונעשית דם ובשר כבשרו. 'סעודת משיח' היא התשובה לאחד הקשיים הגדולים שלנו, בני הדור שעומד להיכנס בקרוב לתקופת הגאולה האמיתית והשלמה. קשה לנו להתחיל לחשוב במושגי התקופה. לא דיי להאמין, לא דיי לחכות, צריך לעכל את העובדה, שהדברים הללו עומדים להתממש כאן ועכשיו. כל נבואות הגאולה העתידיות עומדות להתחולל בקרוב ממש – לא בשמים אלא כאן בארץ. מציאות ממשית זו המשמעות העמוקה שמאחורי תקנת הבעש"ט על אכילת 'סעודת המשיח' – להתחיל לקבל את מושגי המשיח לא רק באמונה ובהכרה…