´להרוג את הזמן´ או שחבל על הזמן…´

החל ממוצאי יו"ט הראשון של פסח, נהגו ישראל לספור בכל לילה את ספירת העומר. כל הקהל נעמד לו בחגיגיות ומתחיל לזמר "הנני מוכן ומזומן לקיים מצוות עשה כמו שכתוב בתורה – "וספרתם לכם ממחרת השבת… עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום". תמיד תמהתי במה זכתה מצוות ספירת העומר מכל תרי"ג מצוות למין טקס חגיגי ומכובד כזה, עם הקדמה של "לשם ייחוד" ו"הנני מוכן". במה היא עדיפה על פני מצוות חשובות אחרות כמו תפילין, ציצית, צדקה, כיבוד הורים וכדו'? מדוע דווקא המצווה הזו זכתה לְמַה שלא זכו כל כך הרבה מצוות אחרות?! אך האמת היא שישנה שאלה גדולה עוד יותר: בשביל מה בכלל לספור?סוחרים שסוגרים איזו עסקה נוהגים לספור בקפדנות את הכסף שניתַן להם כדי לוודא שלא רימו אותם והם קיבלו תמורה מליאה בעד סחורתם. גננת או מורה שלוקחת את הילדים לטיול סופרת אותם לעיתים מזומנות כדי לוודא שאף שובב לא הלך לאיבוד. עקרת הבית סופרת את הביצים ואת כפות הסוכר שהיא מכניסה לעוגה כדי שזו תצא טעימה כמו שכתוב במתכון.אך דווקא לאור זה מתחדדת יותר השאלה: לְשֵם מה לספור ימים? וכי אם לא נספור יש איזה חשש שיגנבו לנו איזה יום? שיום או יומיים ילכו לאיבוד? וכי אם נספור הרגע המיוחל יגיע יותר מהר? ברור שלא! אנחנו יכולים להיות בטוחים שחג השבועות יגיע באותו רגע בדיוק בין אם נספור עד אליו ובין אם לא. איזה מסר התורה רוצה להעביר לנו בציווי הזה? ושאלה נוספת: מדוע הספירה מתחילה דווקא מליל הסדר ומסתיימת בחג השבועות? האדם המערבי תבע את הסיסמא הידועה: Time is money. זמן שווה כסף. אלא שכאן נשאלת שאלה נוקבת: וכסף בשביל מה? התשובה היא: בשביל לעשות עוד כסף! ועוד כסף בשביל מה? בשביל לעשות עוד ועוד ועוד ועוד… אך מעל הכול תמיד תמשיך לרחף השאלה שלאיש אין עליה תשובה: 'וכל זה לשם מה?' אנחנו חיים במאה העשרים ואחת כשהכול נעשה יותר ויותר מהיר. כלי תחבורה מהירים מובילים את האדם ממקום למקום (אם בעבר כדי להגיע מירושלים לתל אביב היית צריך לצאת למסע ארוך ומייגע של 3 ימים על חמור, היום אתה עושה את זה בפחות משעה), אמצעי התקשורת יותר מהירים (אם בעבר משלוח מכתב לחבר מחו"ל היה אורך כמה שבועות היום אתה רק מרים טלפון או שולח לו אימייל), האינטרנט מהיר, הרכבות מהירות, המזון מהיר, הכול מהיר. בעזרת המכונות האדם מצליח להספיק הרבה יותר ומהר יותר. אם בעבר האדם היה חייב…