פרשת בהר וספירת העומר

· "ושבתה הארץ שבת לה'" אמר ר' שמואל בן גדליה, אין לך פרשה שאין לך כותרת למעלה ובסיס מלמטה, מה כתיב למעלה, "ושבתה הארץ", ואח"כ פרשת יובל "וספרת לך שבע שבתות שנים", אם לא שימר שמיטה ויובלות, סוף שימכור מטלטלין שלו. שנאמר "וכי תמכר ממכר", חזר בו מוטב ואם לאו, סוף שימכור את שדהו, שנאמר "כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו", חזר בו מוטב ואם לאו, סוף שהוא מוכר את ביתו, שנאמר "ואיש כי ימכר בית מושב", חזר בו מוטב ואם לאו, סוף שהוא מסבב על הפתחים, שנאמר "וכי ימוך אחיך", חזר בו מוטב ואם לאו, סופו שהוא נמכר לך, שנאמר "וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך", חזר בו מוטב ואם לאו, סופו שהוא נמכר לגוים, ולא הוא לעצמו אלא הוא וכל ישראל. {תנחומא ישן בהר ב'} · "וספרת לך שבע שבתות שנים שבע פעמים, וקדשתם את שנת החמשים" שתי מצוות אלו מסורות לבית דין: הספירה והקידוש, חלוקים הראשונים, אם הספירה צריכה להיות בפה, כך סבור הרמב"ם בספר המצוות דכתב: סנהדרין הגדולה הם שימנו שנה שנה מהחמישים שנה כמו שימנה כל איש ממנו ימי העומר, וכן כתב תוספות במסכת מנחות דף ס"ה: ובכתובות דף ע"ב.{ד"ה וספרתם} דבי"ד מברכין בתחילת כל שנה וסופרין כדוגמת ספירת העומר. אולם הרמב"ן כתב: איתא בתורת כהנים: וספרת לך – בבי"ד, ולא ידעתי אם לומר שיהיו בבי"ד הגדול חייבין לספור שנים ושבועות בראש כל שנה ולברך עליהן, כמו שנעשה בספירת העומר, או לומר שיזהרו בית דין במנין ויקדשו שנת החמישים. והרעק"א {קמא סי כ"ט} הביא שהר"ן סובר שאין בי"ד סופרים אלא בלב, דוגמת "וספרה לה" דזבה. ובשו"ת {ח"א ס' כ"ט}הוסיף: דיתכן מה שלא הזכיר הרמב"ם שמברכים על ספירת היובל, משום שאין צריך להוציא בשפתיו המנין, וא"כ הוי דברים שבלב ואין ראוי לברך. והדברים תמוהין, דהרמב"ם כתב סנהדרין הגדולה הם שימנו שנה שנה. ולא מסתבר שהכונה לספירה בלב. ועוד דהרי כתב..כמו שימנה כל איש ממנו ימי העומר. ובספה"ע לא מועיל ספירה בלב. · "והעברת שופר תרועה" באיזה שופר תוקעים ביובל? המשנה בראש השנה דף כ"ו אומרת:כל השופרות כשרים {בין של איל ובין של יעל} חוץ משל פרה, מפני שהוא אינו קרן {אינו קרוי שופר, וביוה"כ שופר כתיב, והעברת שופר תרועה} ובירושלמי {ר"ה פ"ג ה"ה} שנינו: שוה היובל לר"ה לתקיעה לברכות… וכל מה שאתה עושה בר"ה הוי עושה בעשור לחודש, מה כאן מלכויות זכרונות ושופרות. אף כאן {ביובל}…