תמונת היום: מתכוננים לתפילה
בהיום יום (ה' כסלו) מבאר הרבי מליובאוויטש: "והנה סולם מוצב ארצה – תפילה היא סולם ההתקשרות של נשמה באלוקות. והגם שהוא מוצב ארצה, התחלת התפילה היא בהודאה לבד, אבל 'וראשו מגיע השמימה', בבחינת ביטול עצמי, אבל בא לזה ע"י הקדמת ההשגה וההבנה בפסוקי דזמרה ברכות ק"ש וק"ש". תוכן הענין המדובר כאן הוא שבכדי להגיע למטרת התפילה, ביטול עצמי, צריכים להקדים זאת על ידי השגה והבנה דווקא. דבר זה מזכיר את הסיפור ששמעתי מהרה"ח ר' מנחם מענדל ע"ה פוטערפאס, שכאשר אביו רמ"מ [כידוע שרמ"מ נקרא ע"ש אביו] נהי' חתן לנכדת אחיו של החסיד ר' חנוך הענדל (שהי' משפיע בליובאוויטש),, כתב לו ר' חנוך הענדל מכתב, וא' מענינים שהוא כתב לו: "בר חסידים, רז מ'לערנט דרווענט מען, און רז מ'דרוונט לערנט מען" [=אצל חסידים, כשלומדים – מתפללים, וכשמתפללים – לומדים"]. והיינו, שהתפילה הוא ענין של התבוננות, או קודם התפילה או תוך התפילה. גם בתורתו של הרבי מליובאוויטש אנו מוצאים הוראות בענין עבודת התפילה, ונכלל בהם עניני התבוננות. מן ההוראות [נעתקו ורוכזו בס' אור התפילה ח"א, עמוד שח]: "אופן ההתבוננות לפני התפילה ובפרט בכדי שיוכל להאריך בתפילתו כנ"ל: כיון שבזה הענין דהתבוננות (ולא לימוד וקנין ידיעות חדשות) נכון יותר להתבונן בענין שלמדו איזה פעמים ויודע אותו. וההתבוננות תהי' או בהעמקה יותר או חזרה על הידיעה, ולהרחיבה בהנוגע לפועל יוצא מזה, או מידות וכו'". וממשיך עוד שם (ע' שט): "כבכל ענייני תורה וקדושה, גם על זה נאמר מעט מעט אגרשנו. ז.א. שמלכתחילה מרגילין לקשר את המחשבה שעה קלה, ולאט לאט אגרשנו. ולהקל כנ"ל – ע"י הספר, שהספר או הסידור פתוחים לפניו באותם הדברים ובהענין בו מחשב". ההתבוננות אינה דורשת ידיעות רחבות דווקא חשוב להדגיש, כי ענין ההתבוננות בתפילה אינו צורך ידיעות רחבות ועמוקות בדווקא. גם אדם עם ידיעות קצרות לפי ערך, יכול להתבונן במה שבדעתו. ולהשיג על ידי זה מעלת ההתבוננות. וכפי שמבהיר הרבי מליובאוויטש בשיחתו (לקוטי שיחות חלק ה' ע' 291): "פרררן רזוינע וואס מיינען רז בכדי צו קענען דרוונען באריכות, מוז מען האבן ר ריבוי מאמרים דוקא, און גוט פררשטיין זיי דורך ר לימוד בעיון וכו'. בשעת אבער רז זיין לימוד החסידות איז מכמה סיבות נאר אין רן אופן פון למיגרס, קיין טיפע הבנה האט ער ניט, און קיין סרך חסידות האט ער אויך…