חסד בכבוד – סיפור

חדווה מיוחדת הייתה נסוכה על פני הפוקדים את בית-מדרשו של רבי שמואל-אליעזר איידל'ס, הלוא הוא המהרש"א, ממפרשי הגמרא. הדרתו וגדולתו השרו סביבו תמיד אווירת רוגע ושלווה, שגרמה לרבים מבני העיר לקבוע אצלו את מקום תפילתם. לא פלא שכאשר ר' שמואל האופה הגיע יום אחד לבית-המדרש ופניו עצובות, תפס הדבר מיד את תשומת לבו של המהרש"א. בעת ההכנות לתפילה היה סוקר במבט חטוף את פני המתפללים, ודיי היה לו בזה להבין לרוחם ולמתחולל בקרבם. "כבר זמן רב מגיע ר' שמואל לתפילה בבית-מדרשי, ומעולם לא נראה כפי שהוא עתה. שמא אירע לו חלילה דבר-מה. אגש ואשאלהו", אמר המהרש"א בליבו, ובשעת בדיקת חוטי הציצית ניגש אל מקומו של ר' שמואל. בראותו את המהרש"א בכבודו ובעצמו מתקרב לעברו, קם ר' שמואל ביראה וניסה לעטות על פניו ארשת רגילה ולהעלות חיוך על שפתיו, אך הדבר עלה לו בקושי רב. ברוֹך ובאהבה פנה אליו המהרש"א ושאל: "ר' שמואל יקירי, שמא אירע לך דבר-מה, מדוע פניך עצובות כל-כך? ואם מפני ההכנות לתפילה, הלוא התפילה מתקבלת יותר דווקא מתוך שמחה". לא יכול היה ר' שמואל להסתיר את אשר בליבו, וכשדמעות בעיניו יצאו המילים מפיו בשטף: "יודע רבנו כי משפחתנו עברה לגור לכאן, באוסטראה, לפני כמה שנים. עד עתה עבדה אשתי לפרנסתה בתפירה ובתיקון בגדים, ואני עסקתי באפיית לחם וכעכים בעבור תושבי העיר. מעולם לא ידענו ימים טובים, אך לא התלוננו והסתפקנו במועט. "לפני זמן-מה חלתה אשתי בפרקי ידיה ואינה יכולה לעבוד עוד כבעבר. נוסף על כך היא גם נזקקת לתרופות יקרות. כל מעמסת הפרנסה נפלה על צווארי. כדי להשלים את פרנסת אשתי, עמל אני שני לילות בשבוע להכין כמות כפולה של לחמים, גם בעבור יום השוק הגדול. "רוב הפוקדים את השוק הם תושבי הכפרים והעיירות שמחוץ לעיר. לתומי חשבתי, כי לאחר יום מפרך ומייגע ודאי יתענגו בשמחה על כיכרות הלחם הטריות, ואוכל לעשות מזה רווח נאה. "אולם השבוע נחלתי אכזבה קשה עד מאוד. גם הפעם עמלתי וטרחתי זמן רב, תוך הוצאות מרובות, בלישת ובאפיית כמות גדולה של לחמים, כדי למכרם בשוק. אתמול, לאחר שביליתי יום שלם ליד דוכן הכיכרות, התברר לי כי מכרתי בסך-הכול כמה כיכרות יחידות. חזרתי עם כל סחורתי הביתה ובכיסי אין פרוטה. "ילדיי, שקיוו כי יוכלו להתחדש בנעליים חדשות, במקום נעליהם הקרועות, הבינו כי מוטב להם להפסיק לחלום על כך. ובינתיים חובותיי…